Thursday, June 14 2012 סוסיא לפני הריסה
בעקבות עתירת “רגבים” הדורשת מהמדינה להרוס את סוסיא הפלסטינית, הוציא אתמול “המנהל האזרחי” שישה צווי הריסה מיידיים המתבססים על צווים ישנים משנות ה-90 ומשנת 2001. צווים שהמדינה בחרה שלא לבצע עד עתה. למרות שהצווים המקוריים חלו על מבנים בודדים, אלה החדשים חלים על מתחמים שלמים, אלפי מטרים רבועים, חלקם כולל עשרות מבנים. הצווים חלים על רובו של הכפר סוסיא. בין הצפויים להריסה גן ילדים, מרפאה ומערכות ליצור חשמל מאנרגיה סולארית. בששת המתחמים מגוררות כ-200 נפשות ומאות בע”ח. אלה צפויים להישאר ללא קורת גג וכנראה חסרי כל.
בעוד תושבי סוסיא הפלסטינית חרדים לבואם של הדחפורים, בסוסיא ההתנחלות, הדחפורים, גם בימים אלו, מכשירים ובונים.
מעט רקע על הכפר סוסיא ועתירת “רגבים”:
הכפר הפלסטיני סוסיא קיים מאות שנים, הרבה לפני שקמה ההתנחלות סוסיא שהוקמה ב-1983.
בשנת 1986 הופקעו האדמות בהן היו בתי הכפר לצורך הקמת “אתר ארכיאולוגי” תושבי הכפר גורשו מאדמתם ומבתיהם ונגרם להם נזק בל ישואר, כלכלי ואחר.
מיד לאחר הגירוש, באין ברירה, עברו תושבי הכפר להתגורר בשטחים החקלאיים הסמוכים שבבעלותם, שם ניסו לשקם חייהם.
אלא שבשנת 2001 התרחש הגירוש השני של משפחת נוואג’ה. הגירוש היה אלים במיוחד. אוהלים מערות ובורות מים נהרסו ונסתמו. הושחתו שדות חקלאיים וחיות הומתו.
בו בזמן הקימו המתנחלים מאחזים. ב-2001 את “חוות דליה” וב-2002 הוקם מאחז בתוך “אתר ארכיאולוגי סוסיא” ממנו גורשו הפלסטינים.
ב-26.9.2001 הורה בג”צ להפסיק את הריסת המבנים. למרות זאת המשיכו התנכלויות מצד הצבא והמתנחלים ובפועל נמנעה מהפלסטינים גישה לכ-3000 דונם מאדמתם הנמצאת סביב ההתנחלות סוסיא.
מניעה זו היא נשוא עתירת סוסיא 5825/10 שהוגשה בשנת-2010. מטרתה להפסיק מניעת הגישה לאדמות והמשך השתלטויות על אדמות והתנכלויות מצד המתנחלים.
באוקטובר 2011 הכריז המפקד הצבאי על חלקים ניכרים מאדמות העותרים כ”סגורים בפני ישראלים” כדי למנוע המשך השתלטויות והשגת גבול.
חודשים ספורים לאחר הגשת העתירה הוגשה עתירת נגד, כתגובת נקם מצידם של המתנחלים.
משמעותה של עתירה זו היא גירוש שלישי של משפחת נוואג’ה מאדמותיה הפרטיות.
כיום המצב בסוסיא: לפחות 42 צווי הפסקת עבודה. לפחות 36 בקשות להיתרים הוגשו. לפחות 19 הליכים עדיין מתקיימים.
עתירת “רגבים” הוגשה כנגד מי ששותף לבג”צ סוסיא וכנקמה על העתירה. לראיה, היא הופנתה באופן אוטומטי וללא בדיקה, כנגד כל מי ששותף לעתירה (בעלי האדמות) למרות שרק מקצתם מתגוררים בכפר ו/או יש להם מבנים בכפר.
בעתירה זו מנסים העותרים להציג מצג שווא של סימטריה בין המיגורים כפר הפלסטיני סוסיא ובין המאחזים. העברת אוכלוסיה אזרחית, המתנחלים, לשטחים כבושים נוגדת את החוק הבינלאומי. זאת לעומת יישוב באדמות פרטיות. התושבים הפלסטינים לא “השתלטו” על אדמתם, זו אדמתם הפרטית.
בעתירה מועלית טענה בדבר “סכנה בטחונית” מצד תושבי הכפר. המציאות סותרת טענה זו. להתנחלות סוסיא אין גדר, מבחירה. סגירת השטחים לישראלים בלבד ממחישה דווקא את הצורך של הפלסטינים בהגנה מפני המתנחלים. במסגרת עתירת סוסיא הוצגו 93 ארועי אלימות מצד המתנחלים כלפי פלסטינים, חלקם ע”י רעולי פנים. מאז התרחשו רבים נוספים.
ישנו מחדל תכנוני מצד הרשויות המופקדות על התכנון באיזור. הדבר בולט במיוחד בשטחי C. ישנה מדיניות מכוונת וברורה שמטרתה העברת אוכלוסיה הפלסטינית אל מחוץ לשטחי C הדבר ניכר בשיעור היתרי הבניה, בשיעור הריסות המבנים ובהעדר תכנון לאוכלוסיות המוגנות. בו בזמן מתקיימת הרחבה של התנחלויות ומאחזים והקמת מאחזים חדשים.
מאז שנות ה-70 חלה ירידה דרמטית בשיעור היתרי הבניה לאוכלוסיה הפלסטינית. בשנת 72 אושרו כ-97% מהבקשות, 2134 במספר. מאז חלה ירידה עד שבשנת 2005 אושרו רק 6.9%, 13 מתוך 189 בקשות שהוגשו. ניתן לראות שעם הירידה החדה באישורים, ירדה דרמטית כמות הבקשות.
באותן שנים נבנו 18,472 יח’ דיור בהתנחלויות !
מגמה זו נמשכה גם בשנים האחרונות ואף הוחרפה. בשנת 2009 אושרו רק 6 היתרים ובשנת 2010, 7.
בשנים 2000-2007 בוצעו כ-1/3 מצווי ההריסה בקרב האוכלוסיה הפלסטינית לעומת פחות מ-7% בקרב המתנחלים. בשנים האחרונות ישנו גידול מדאיג במספר הריסות המבנים. בשנים 2008-2011 הרס המינהל האזרחי 1101 מבנים במגזר הפלסטיני.
באותן שנים, כל התוכניות שהוגשו לגבי שטחים פלסטינים, ללא יוצא מן הכלל, נדחו ! בעוד שלהתנחלויות מאושרות תוכניות ומתאפשר פיתוח.
אילו היו ניתנים היתירי בניה בכמות סבירה התואמת את גודל האוכלוסיה ושיעור הגידול הטבעי, כפי שנעשה בשנות ה-70 וה-,80 היה בכך פתרון למצוקת הדיור ומענה לגידול באוכלוסיה. ובנוסף, היה נחסך הפחד והאימה המתמדת מהריסות צפויות.
המחדל התכנוני משתקף גם בהעדר תשתיות בסיסיות וחיוניות לאוכלוסיה הפלסטינית כמו חשמל מים חינוך ובריאות. בעוד המתנחלים זוכים לתכנון לתפארת.
מנתונים אלו עולה שאין מדובר באילוץ חוקי אלא במדיניות מכוונת שמאחריה כוונה ברורה.
מדובר בהעברה שקטה של פלסטינים משטחי C.
כאמור, בימים אלה נלחמים תושבי/ות סוסיא על זכותםן להמשיך בחייהםן על אדמתםן.