בעקבות מעצרם של אנשי התנועה האיסלאמית באום אל-פחם ב- 13 במאי 2003 לפנות בוקר,
אירגנה התנועה האיסלאמית מחאה שנערכה בשבת, 17 במאי, וקראה לכל הפלגים
הפוליטיים להשתתף בה. תעאיוש יצרה קשר עם עיריית אום אל-פחם והוזמנה
בחום להשתתף.
בלי קשר למידת ההסתייגות או ההזדהות עם האידיאולוגיה של התנועה
האיסלאמית כתנועה פוליטית, הצטרפנו
למחאה מסיבות עקרוניות: מחובתנו לעמוד לצד ציבור שנעשית לו
דה-לגיטימציה ודמוניזציה מכיוון שקיים קשרים עם ארגונים אזרחיים בפלסטין.
מחובתנו לצאת נגד מעצר ראוותני של 14 איש באישון לילה בליווי 1000 שוטרים
ומצלמות התקשורת. מחובתנו גם להיות במקום שבו הרוחות עלולות להתלהט,
כדי שחס וחלילה לא נשאל את עצמנו מאוחר מדי למה לא היינו שם.
ביקשנו להשמיע קול מחאה למען דמוקרטיה וחופש פעילות אזרחית,
בימים אלה של הפחדה וציד מכשפות. לא ניתן לממשלה להגשים את משאלתה
לבטל כל מגע בין ערבים ליהודים ובין ישראלים לפלסטינים. יחד קראנו: שותפות
ולא גזענות.
"להפסיק את מדיניות ההפחדה", מאמר מאת שולי דיכטר, הארץ, 28 במאי 2003
