יום שישי ה- 17.10 היווה את נקודת הפתיחה בקמפיין הסברתי של תעאיוש סביב "גדר ההפרדה". כמאתיים אנשים שנענו להזמנות באימייל, בטלפון, ולמודעה שפורסמה ב"הארץ", והצטופפו באולם מלון ניו-אימפריאל שליד שער יפו בירושלים. לא לכולם היה מקום. לינה יאסין פתחה ותארה בקצרה את תעאיוש לקהל – רובו אנשים שאינם מכירים אותנו. אחר כך הציגה לינה את הנושא שעל הפרק: "גדר ההפרדה" הולכת ונבנית בקצב מהיר ביותר, כמעט בלא דיון ציבורי. האם אנו יודעים מהי? היכן היא תעבור? בין מי למי תפריד? מה יהיו השלכותיה ונזקיה? מה הן מטרותיה האמיתיות? האם אכן תביא ביטחון לאזרחי ישראל? עם השאלות הללו העבירה לינה את המיקרופון לג'מאל ג'ומעה מנכ"ל Pengon (ארגון המאגד את העמותות הפלסטיניות הלא-ממשלתיות). ג'מאל הוא ממובילי המאבק הפלסטיני נגד הגדר ואיש שטח המכיר היטב את התואי שלה.

ג'ומעה נתן בהרצאתו תמונה רחבה של "גדר ההפרדה" מצפון לדרום, כשאת דבריו מלוות מפות ותמונות ממצגת ממוחשבת. בתוך כך סקר את מגוון העיוותים שהגדר יוצרת. הגדר, הסביר, נבנית  ממזרח לקו הירוק כשהיא מספחת לישראל, בנוסף לשורה של התנחלויות, גם שטחים חקלאיים נרחבים -- אחוז נכבד מן השטח המעובד בגדה. רוב בעלי האדמות הללו יוותרו ממזרח לגדר והאפשרות שלהם לעבד את האדמות ולשווק את התוצרת תהיה במקרה הטוב מוגבלת. גם רבות מבארות המים יהיו באזור המסופח לישראל, וכבר ישנם כפרים שהגדר ניתקה אותם ממקורות המים שלהם. בשטח המסופח – המרחב שבין הקו הירוק ממערב והגדר ממזרח – יוותרו גם אלפי תושבים. אלו יחתכו באחת מן המרכזים העירוניים, השווקים, מקומות העבודה והלימוד ויהפכו לדרי מובלעות מבודדות. אין ספק שהוותרותם על אדמתם היא על תנאי בלבד בעיני השלטונות הישראליים, כפי שהצווים החדשים שהוציא הצבא לתושבים אלו מוכיחים. התמונות שרצו על המסך בזמן ההרצאה דיברו בעד עצמן: השוק השוקק של בקעה אל שרקייה שנהרס כדי לבנות עליו את הגדר והעיר קלקיליה, המוקפת מכל עבריה חומת בטון גבוהה. למראה התמונות הקשות האסוציאציה לגטו היתה בלתי נמנעת. ג'ומעה הזכיר שלגדר ההולכת ונבנית תתווסף גדר "אחות" בבקעת הירדן. מערכת הגדרות כולה לא רק שתכניס את הפלסטינים לרשת של מכלאות והפוך את חייהם לגהנום. היא גם תמנע סופית את אפשרות ההקמה של מדינה פלסטינית ברת קיימא.

מיד אחרי ג'ומעה דיבר ד"ר מנחם קליין מאוניברסיטת בר אילן. קליין עוסק וכותב בנושא ירושלים מזה שנים, ובקרוב עומד לצאת ספר חדש שלו שמתווה את רעיונותיו לפתרון אפשרי בעיר. הרצאתו התמקדה בחלק הירושלמי של הגדר הקרוי "עוטף ירושלים". קליין סקר את מטרותיו האמיתיות של מיזם זה, ובראש ובראשונה הנסיון לפתור באמצעותו את "המאזן הדמוגרפי" בעיר. ירושלים הפלסטינית, הסביר קליין, מהווה מרכז מטרופוליני שמשרת אזור נרחב מן הגדה ממזרח, צפון, ודרום לו. החומה הולכת ונבנית כך שתבודד את המרכז הזה (שישאר מן הצד המערבי של החומה) מן הפריפריה שלו, וכך תייבש ותחנוק אותו. על ידי הרס מזרח ירושלים מקווים הוגי הגדר לעודד הגירה מסיבית של פלסטינים אל האזורים שממזרח לגדר וכך ל"ייהד את ירושלים". בכך מהווה פרויקט "עוטף ירושלים" המשך ישיר למגוון האמצעים שנקטו הממשלה והעיריה במשך השנים כדי למרר את חיי התושבים הפלסטינים ולגרום להם לעזוב. המניע הדמוגרפי הוא שעומד איפה ביסוד תוואי החומה, שמפרידה לכן לכל אורכה בין פלסטינים לפלסטינים, ולא מניע ביטחוני. קליין סבור, אגב, שגם נסיון זה לדחוק את רגלי הפלסטינים מירושלים המזרחית יכשל, ושהנזק יורגש היטב גם במערבה: מצב הפשיעה והבטחון רק ידרדרו ומי שימשיכו לעזוב את העיר במספרים הולכים וגדלים הם דוקא התושבים היהודים. קליין הדגיש גם הוא את מגוון העיוותים שתיצור הגדר בירושלים. למשל, הגדר תספח אל העיר רבים שאינם תושביה (ושיועמדו, על כן, בסבנת גרוש בהופכם ל”שב"חים” בביתם הם), ותותיר מחוץ לגדר רבים שהם תושבי העיר, המשלמים מיסים ובעלי תעודות זהות ירושלמיות.

לאחר הפסקה קצרה לסנדביצ'ים ושתיה יצאו הנוכחים לסיור בתואי החומה עצמו. המרחק משער יפו לשכונת אבו-דיס הוא כשני קילומטרים  בלבד, אך הנסיעה ארכה כחצי שעה. הסיבה פשוטה. אי אפשר לנסוע ישירות לאבו דיס היות וקטע החומה הקיים כבר חוסם את הכביש. יש לכן לצאת מירושלים לכוון ים המלח, לנסוע עד למעלה אדומים, ומשם לחזור לעזרייה ואבו דיס מצפון. זו גם הדרך שתושבי מזרח ירושלים יצטרכו לעבור כדי לבקר את קרוביהם מצידה השני של הגדר, שלא לדבר על חולים שיהיה להם צורך דחוף להגיע לבית החולים, רק שכלל לא ברור אם יאפשרו להם לעבור גם בדרך זו אחרי שבנית הגדר תושלם.

בעוד הנוסעים מתרשמים מן ההבדל האדיר בין כבישי המתנחלים לכבישי מזרח ירושלים והפער העצום בין התשתיות בשני חלקי העיר, הגענו לנקודת התצפית שלנו על תואי הגדר באבו-דיס, לא רחוק מאוניברסיטת אל קודס. כאן קיבלנו הסברים מתושבי אבו-דיס וסוואחרה. מן הנקודה הגבוהה הזו ניתן היה להתרשם בברור ממספר עובדות:
1. העבודה על "עוטף ירושלים" מתקדמת במהירות מסחררת. התואי מבית לחם בדרום ועד מעלה אדומים בצפון כולו בבניה נמרצת. הדחפורים (רובם מתוצרת פיאט) עבדו בסמוך אלינו גם בשעות המאוחרות של יום שישי.
2. לכל אורכה של הגדר בירושלים, היא מפרידה בין פלסטינים לפלסטינים. היא תוחמת את אבו-דיס ועזריה במובלעת הסגורה משלושה עברים, ומנתקת אותם מהעיר העתיקה וראס אל עמוד. אזור ערב אל סוואחרה גם הוא נחצה לשניים כאשר ג'בל מוכבר וסוואחרה המערבית "בפנים", ואילו שיח'  סעיד וסוואחרה המזרחית "בחוץ". אותה תמונה נמשכת גם דרומה משם, בואכה צור באהר ונועמן.
3. המחשה ברורה לעיוותים עליהם שמענו בהרצאות קיבלנו בשטח עצמו: הנה לידנו בית האב וממולו במרחק של דקת הליכה בית הבן. בתווך עומדת לקום החומה. הנה על הגבעה ממול בתי החולים מקאסד ואוגוסטה ויקטוריה שישארו מעבר לגדר עבור עשרות אלפי פלסטינים. הנה שם בית הקברות העתיק של ג'בל מוכבר, שישאר מחוץ לתחום עבור רבים שיקיריהם קבורים שם. כבר עכשיו, כך שמענו, מחליפים את מלווי הארון באמצע מסע ההלויה היות ובני המשפחה "מבחוץ" אינם מורשים ללוות את מתיהם אל הקבר הנמצא "בפנים". הנה כאן אוניברסיטת אל קודס שיכלה להיות מרכז אקדמי לכל פלסטין, אך תשאר מחוץ לתחום עבור רוב תלמידיה הפוטנציאילים. כל מה ששמענו בחדר ההרצאות הפך למול עיננו למציאות מבהילה. 
4. לכל אורכו של "עוטף ירושלים", יוצאת החומה מזרחה כדי לספח התנחלויות (הר גילה, הר חומה, הקומפלקס הגדול של מוסקוביץ' בראס אל עמוד והתנחלות חדשה שהוא יוזם באבו דיס עצמה ושמה "קדמת ציון", מעלה אדומים וכן הלאה).
5. בתוך כך ניתן היה לראות בברור כיצד הגדר מספחת כל פיסה של שטח פתוח, כל עתודת קרקע פלסטינית, וכל אדמה חקלאית למערב ירושלים כשהיא מותירה מעבר לגדר את מי שיכלו בבוא היום לבנות על האדמות הללו (לו ניתן היה לקבל אישורי בניה, כמובן) או לעבד את הזיתים המצויים עליהם.

סיימנו את הסיור מול חומת הבטון הקייימת כבר בלב שכונת אבו-דיס. גובהה כרגע שני מטרים, ובקרוב תוחלף במודל "משופר" שגובהו שמונה מטרים: קיר ענק עם חיישנים אלקטרונים מהסוג שבלי ספק יזכיר את חומת ברלין. נראה שרבים מן המשתתפים השתכנעו לא רק באכזריותה של "גדר ההפרדה" שחומה זו מייצגת -- לא רק בנזקים ההומנטריים המזעזעים שתצור -- אלא גם במטרותיה האמיתיות, אותן היטיבו להציג ג'מאל ג'ומעה ומנחם קליין: ייבוש וגרוש, ספוח ונישול. בטחון זה בטח לא יביא לאיש.

נכתב ע"י יגאל ברונר
צילומים: אמנון סדובסקי, נרדי גרין וניב גורדון