בשבת, 25 באוקטובר 2003 יצאנו להשתתף במסיק הזיתים בכפר קטן הנמצא ממזרח לטייבה, ח'רבת ג'בארה. בשנה שעברה ניסינו לבלום בכוחות משותפים את מתקפת המתנחלים על כרמי הזיתים הפלסטינים בגדה המערבית. לא הגענו לכל מקום, אך בכפרים לא-מעטים הצלחנו לתרום תרומה משמעותית לעמידתם נוכח התנכלויות המתנחלים והלחץ הגובר של החיים תחת הסגר והכתר.

בעונת מסיק זו כבר הצטברו הידיעות על התנכלויות המתנחלים למוסקים: בעינבוס הוכו משתתפי המסיק על-ידי מתנחלים, בא-סאוויה הם גדעו מאות עצי זית בפעולה מאורגנת. באזורים הסמוכים לגדרות ההפרדה מנסים החקלאים הפלסטינים להשלים את המסיק בחלקות שמעברה האחר של הגדר ולממש את זכותם לעבד את אדמתם תחת לחץ כבד להסכים למשטר "רישיונות המעבר החקלאיים", שמבקש לכפות עליהם המינהל האזרחי. עבורם, החיים תחת משטר הגדר הם מסכת השפלות והתעללויות: לעתים נאלצו המוסקים לחכות שבועות שלמים כדי לעבור ב"שערים החקלאיים" בגדר; בכמה מקרים הוחזרו המוסקים בשערים החקלאיים כלעומת שבאו, וברובם נאסר עליהם להכניס לכרמים ציוד חקלאי, טרקטורים או עגלות, כך שלעתים נאלצו להשאיר את היבול בשטח. חשוב להדגיש, כי בכמה כפרים הסמוכים לגדר איפשרו לתושבים הפלסטינים להגיע לחלקותיהם שמעבר לגדר רק לאחר שנודע, כי קואליציית המסיק מתכוונת להצטרף לחקלאים לפעולת מסיק ערבית-יהודית משותפת.


השנה מתמקדים מאמצינו במסיק בכפרים הנפגעים במישרין ממערכת הגדרות והמובלעות המוקמת ברחבי הגדה המערבית. לצורך הקמת הגדר נכרתו יותר מ- 80,000 עצים, רובם עצי פרי, באזורים הפוריים ביותר של הגדה המערבית, באזורי טול-כרם וקלקיליה, ועוד היד נטויה. הגדר עצמה מפרידה בין חקלאים לשדותיהם, בין חולים לבתי-החולים, בין אנשים לקרוביהם. אלפי פלסטינים – כמו תושבי המובלעות של קלקיליה או חבלה – כלואים מעתה בינות הגדרות. כפרים רבים – כגון ג'יוס, אלג'רושייה או דיר אל-ע'סון – מצאו עצמם כשרוב אדמתם מעברה השני של הגדר. החקלאים נזקקים לרשיונות מיוחדים כדי לעבור בשערים שבגדר ולהגיע לשדותיהם; הם תלויים מעתה ברצונו הטוב של הכובש, המשתמש בהענקת הרשיונות כדי ללחוץ על התושבים לשתף פעולה. מעבר לכך, התלות היומיומית הקיומית מאפשרת מעשי התעמרות והשפלה שרירותיים. תלמידי בתי-ספר עומדים שעות מול השער הסגור, וחקלאים גילו כבר בחודשים האחרונים, כי כל עילה, בטחונית או אחרת, יכולה לשמש כדי להשאיר את השערים סגורים ולמנוע מהם גישה לאדמותיהם.



סיבות מיוחדות הובילו אותנו לח'רבת ג'בארה. זהו אחד הכפרים הפלסטינים המצויים ב"מרחב התפר" – באזור שבין הגדר לבין הקו הירוק. אזור זה הוכרז לפני כמה שבועות לשטח סגור. על-פי צו בדבר הוראות בטחון מס' 378, חל מאז תחילת אוקטובר איסור גורף להיכנס ל"מרחב התפר" ולשהות בו. אך בשטח זה – המיועד לפי כל הסימנים לסיפוח לישראל – חיים יותר מ- 12,000 פלסטינים. הם מנותקים מיתר הגדה המערבית ומנועים מלהיכנס לישראל. כדי להמשיך ולשהות בו, הם נזקקים מעתה לאישור מיוחד מטעם הצבא. בכך הם מאבדים במחי יד את זכותם היסודית לחיות על אדמתם. כדי להמשיך ולשהות בכפריהם, להיכנס ולצאת מהם, נדרשים הפלסטינים תושבי האזור מגיל 16 ומעלה למלא טפסים מפורטים, שייבחנו על-ידי המינהל האזרחי. כל פלסטיני מגיל 12 ומעלה נזקק לאישור כזה בכתב או להימצא בלוויית אדם בעל אישור כזה [לחצו כאן לצפיה מקרוב באישור זה].

לעומת זאת, לא חל איסור לשהות באזור על אזרחי ישראל ועל "כל מי שזכאי לעלות לישראל לפי חוק השבות". זוהי הבחנה גזענית בעליל. לתושבי המקום אין זכות מוקנית לשהות בו; ליהודים – גם אם אינם אזרחי ישראל – יש זכות לעשות זאת. מתושבי המקום הפלסטינים נשללת הזכות לשבת על אדמתם, לנוע בחופשיות ולהתקיים בכבוד. כך מכשירה מערכת הגדרות לא רק את סיפוח האזורים שבצד הישראלי שלה, אלא מקדמת את הנסיון לרוקן אותם מתושביהם. זהו, בלשונו של אחד מתושבי ג'בארה, הטרנספר התרבותי, השקט. הצווים הצבאיים מגדירים, מה הם "סוגי בני אדם", שיוכלו לקבל היתרי כניסה ושהות. הם קובעים למשל, כי ל"סוג בני האדם" המועסק בהתנחלויות, יכול להינתן היתר כניסה למטרות עבודה. זוהי מערכת רשיונות והיתרים, המסווגת בני-אדם בהתאם למוצאם ולתרומתם לכלכלת עם האדונים, כפי שמקובל במשטרי אפרטהייד.

ח'רבת ג'בארה הוא מן הכפרים הראשונים שעליהם חל ההסדר החדש. על תושבי ג'בארה מנסים את ההסדרים החדשים זה כמה שבועות (ראו למטה קישורים לכתבותיה של עמירה הס בהארץ מיום 15, 20 ו- 22 באוקטובר). כלכלת הכפר היתה מבוססת על לולי עופות; מעתה אינם יכולים לשווק את תוצרתם. רוב כרמיו ואדמותיו נמצאות מצדה האחר של הגדר – ואין להם גישה אליו. לחץ כבד מופעל על תושבי הכפר למלא את הטפסים. לחלקם הודיעו כבר, כי לא יקבלו אישורים 'מסיבות בטחוניות' (בכך כלולים למשל אלו שנאסרו במהלך האינתיפאדה הראשונה, כלומר חלק ניכר מן הפעילים הפוליטיים). המינהל האזרחי הודיע לתושבי הכפר, כי אם לא ימלאו את הטפסים ויבקשו אישורי שהייה, לא יוכלו לעזוב יותר את המקום. באנו לח'רבת ג'בארה, כ- 350 פעילים, כדי לחזק את ידי תושביה, כדי לעמוד לצדם – יהודים וערבים – ולסייע במסיק. יש לכך יותר מחשיבות סמלית. עקירת העצים היא השלב הראשון בדרך לעקירת בני-אדם. המסיק המשותף מבטא את רצוננו לחיות בשלום ובצדק בארץ הזאת.

מחסום עזון ו"גדר ההפרדה" בדרך לח'רבת ג'בארה






מקום ההתכנסות בח'רבת ג'בארה




























חזרה במקום ההתכנסות, מפגש מסכם עם תושבי המקום