w w w . h a a r e t z . c o . i l
עודכן ב- 03:05 26/09/2004

מחפשים "תגובה ציונית" למרגמות


אירועי הימים האחרונים ברצועת עזה מחזקים מגמה שהחלה להסתמן כבר לפני זמן מה. השנה החמישית לעימות, המתחילה השבוע, היא - לפחות בינתיים - שנת ההתנתקות. וכל עוד ראש הממשלה, אריאל שרון, לא חזר בו מתוכניותיו המוצהרות, המשמעות היא ששני הצדדים מגדילים את סכום ההשקעה (או ההימור) שלהם. זה נכון לגבי ארגוני הטרור הפלשתיניים, שרצף ההצלחות שלהם בסוף השבוע (הרוגים ישראלים מהחדירה למורג ומהפגזת המרגמות בנווה-דקלים, אחרי "תקופת יובש" ארוכה) צפוי לדרבן אותם למאמץ מוגבר לפיגועים. וזה נכון גם לגבי צה"ל, שמוטרד אף יותר מבעבר מאבידות ישראליות ומוכן לצעדים יותר אגרסיוויים כדי לבלום הצלחות נוספות מצד הארגונים.

ואף שכרגיל, הדברים אינם נאמרים במישרין, הפעילות הצבאית ברובה כבר מוכוונת התנתקות. כך, בגידור המואץ לרוחב פרוזדורי התנועה ברצועה, כך בהרס מסיווי של שטחים חקלאיים בקרבת גדר המערכת המקיפה את הרצועה וכך במבצע להרס הבתים בחאן יונס אתמול, בתגובה על מותה של הצעירה תפארת טרטנר מאש המרגמות שלשום.

מתחילת העימות היה ה"חישוף" אמצעי הפעולה העיקרי שצה"ל עשה בו שימוש ברצועה; הרס אלפי דונמים של מטעים וחממות ואלפי בתים פלשתיניים בשלוש גזרות עיקריות - בקרבת גדר המערכת, לאורך הכבישים המשרתים את צה"ל והמתנחלים וסמוך לגבולות ההתנחלויות. כך נוצרו "אזורי ביטחון מיוחדים" (אב"ם) שלאורכם הנהיג הצבא הנחיות פתיחה באש מקלות, כשלעתים קרובות ירה בכל פלשתינאי שחדר אליהם.

האזורים הנרחבים הללו (מדובר ברצועות ברוחב מאות רבות של מטרים) איפשרו לצה"ל שליטה בתצפית ובאש והרחיקו חלק ניכר מהאש הפלשתינית מטווח הפגיעה היעיל שלה.

כשבלילה אחד הורס צה"ל 25 בתים, קיימת נטייה לפרש את המהלך כנקמה עיוורת. זו מסקנה לא מדויקת. ברצועה, מדובר במהלך הרבה יותר מחושב ומתוכנן: התוכניות להרס בתים בחאן-יונס קיימות כבר זמן רב. מפקדי צה"ל ברצועה סבורים שפגיעה בשורות הראשונות של בתי מחנה הפליטים, תקשה על ירי מרגמות, טילים נגד טנקים ואש צלפים מקרבתם על מוצבי צה"ל וההתנחלויות הסמוכות. עד עכשיו הם פשוט המתינו להזדמנות.

מותה של טרטנר סיפק לכאורה את ההצדקה לפעולה. כיוון שחלק מהבתים ננטשו בחילופי האש באזור בחודשים הקודמים, המשימה הפכה פשוטה יותר. מקור הירי שלשום, אגב, סומן כקבוצת בניינים המכונה "האוסטרים", אבל אלה לא נהרסו, בינתיים, מכיוון שעודם מאוישים ופינויים מצריך היערכות ממשוכת יותר. ספק אם החסינות הזו תעמוד להם בהמשך.

בינואר 2002, כשבתגובה למות ארבעה חיילים במוצב "אפריקה", הרסה ישראל עשרות בתים לאורך ציר "פילדלפי", עוררה הפרשה זעזוע בינלאומי ואפילו תגובות הסתייגות בארץ. מאז, התחושות קהו - אבל גם צה"ל עובד אחרת. את השיטה הנוכחית מתאר קצין ברצועה, במידה לא מועטה של ציניות, כ"עוד דונם ועוד עז".

ה"חישוף" נמשך בהתמדה, כשעוצמתו גוברת מיד לאחר פיגועים נגד ישראלים. התוצאות מרחיקות לכת, אבל מעוררות פחות תשומת לב מאשר פרשת "פילדלפי". ועכשיו, כשההתנתקות מתקרבת והסיכונים גוברים, ייתכן שצה"ל לא יסתפק עוד במנות קצובות.

על רצף ההצלחות הקודם של הפלשתינאים - מות 13 החיילים ברצועה במאי - הגיבה ישראל במבצע גדול מימדים, "קשת בענן" ברפיח. האבידות הפעם ובעיקר המשך ירי הרקטות והמרגמות על שדרות וגוש קטיף מזרזות את אישורם של מבצעים נוספים. אם ברפיח פחת היקף הפיגועים מאז מותם של עשרות פעילים חמושים במאי, מסתמנות כעת חאן-יונס (מול גוש קטיף) וצפון הרצועה (מול שדרות) כזירות הבעייתיות ביותר מבחינת ישראל.

למהלך צבאי בשתי הזירות הללו תהיה מטרה כפולה: להקטין את האיום על חיי אזרחים ישראלים עד להתנתקות (בהנחה שאבידות מקשות על הממשלה את הליך אישור הפינוי) ולהקשות על הפלשתינאים לזנב בצבא בזמן תהליך הפינוי עצמו.

בישיבות הממשלה האחרונות, התבטא ראש הממשלה, אריאל שרון, כמה פעמים בזכות תגובה ציונית הולמת על ירי ה"קסאם" לשדרות. צה"ל, אמר, צריך להגיב בהפגזות ארטילריות על מקורות האש, גם אם אלה נמצאים בלב אוכלוסייה אזרחית. מפקדי הצבא, שלא קיבלו משרון פקודה מפורשת בעניין, הבינו כי מוטב להתעלם מההצהרות המתלהמות.

אבל הצבא עדיין מחפש אמצעי תגובה מיידי ואפקטיווי לירי. השימוש במסוקי קרב מתקשה לענות על הדרישה, מכיוון שהחזקתם באוויר באזור בית-חאנון כרוכה בהוצאות אדירות.

אחד התחליפים שנבחן הוא שימוש בחימוש מדויק, קרקעי, כתגובה לירי רקטות. אבל ככל שיגבר הלחץ על שרון (הצהרות המתנחלים לאחר שני הפיגועים האחרונים כבר האשימו אותו במישרין ברצח, לא פחות), כן הוא צפוי לדרוש מהצבא לנקוט צעדים קשים יותר נגד הפלשתינאים.
כל הזכויות שמורות ,"הארץ" ©
סגור חלון