("וְהָיָה מַחֲנֵנוּ טָהוֹר…")
קִרְאוּ לַנְּחָשִׁים כִּי בּוֹזְזֵי-אָדָם בָּאוּ
וּמִקִרבֶּנוּ בָּאוּ וְאֶת שֶׁאִבְּדוּ הֵם מְבַקְּשִׁים לַעֲנשׁ.
וַיָבוֹאוּ בְּצוּקִים וּבִמְעָרוֹת וּבִמְחִלּוֹת-עָפָר
וְסָתְמוּ בּוֹרוֹת הַמַּיִם וְהַחֲמוֹר יָרוּ
וְאֶת הָאִשּׁוּר מִמִּשְׂרַד הַתֵּאוּם קָרְעוּ
וְקַת הָרוֹבֶה לִלְחִי בַּת הָעֶשֶׂר הֵנִיפוּ
וּכְסוּת אִבּרָהִים פָּשְׁטוּ וּמְזוֹנוֹ הִשְׁלִיכוּ.
קִרְאוּ לַנְּחָשִׁים וְיָבוֹאוּ וְיַתִּירוּ קֶשֶׁר לִבָּם
כִּי נִסְאַב לִבָּם וְצֹרִי אַיִן
קִרְאוּ לַנְּחָשִׁים וְיָבוֹאוּ וְיִדְקְרוּ אֶת עֵינַי
כִּי נִלְאֵיתִי נְשׂא אֵין לִי חֵפֶץ בְּעֵינַי
הִתְפַּלְּלוּ לַנְּחָשִׁים אוּלַי בְּפִיהֶם הַתְּרוּפָה
קִרְאוּ לַנְּחָשִׁים וְיָחוּסוּ וְיָסִירוּ זוֹ הַמְּאֵרָה,
וּכְזֵר יְעַטְּרוּנוּ וְאֶל מִצְחֵנוּ בִּלְשׁוֹנָם
נִחוּמִים יִלְחֲשׁוּ,
כִּי יָפִינוּ מְאֹד בְּמוֹתֵנוּ.