להיות יהודי טוב

"להיות יהודי טוב"
ליאור אלפרוביץ קרא מה רוצה השב"כ מטלי פחימה, וניסה לחשוב מי בכלל עונה על הקריטריון הזה
במוסף השבת של אחד העיתונים [ידיעות אחרונות] פורסמה כתבה נרחבת אודות טלי פחימה וקורותיה אי שם במרתפי החקירות של שירות הביטחון הכללי. הכתבה ניסתה להאיר את דמותה של גב' פחימה, "אויבת העם מספר אחת", באור אנושי משהו. הקורא התוודע בה אל ילדותה בקרית גת, ההתחברות לאינטרנט שהביאה, לדבריה, להתפכחות בראיית עולמה הפוליטית, ועד חבירתה למג"ד זביידי וארבעים מרעיו.

חלק נכבד מן הכתבה הוקדש לחקירה עצמה, שהצטיירה כדו שיח מסרט רע של צ'אק נוריס. החוקרים כינו אותה "נחותה" ו"בוגדת", היא מצידה קראה להם "נאצים" ו"רוצחי ילדים" - דיאלוג די צפוי ומשמים של השמצות וגידופים. אך בין כל גבב ההאשמות, צד את עיניי משפט אחד: כאשר שאלה פחימה מה רוצה השב"כ ממנה, ענה לה החוקר איתי: "שתהיי יהודיה טובה". זהו. תשובה קצרה וקולעת, שלוש מילים הטומנות בחובן את כל רצונו של השב"כ מטלי פחימה.

היות וגם אני נמנה על הדת היהודית, וגם אני מוגדר כאזרח ישראלי, שאלתי את עצמי מה הייתה כוונתו של החוקר איתי בבקשה זו. ככלות הכל מדובר פה בשרות ביטחון ולא באינקוויזיציה, אז מהו אם כן "היהודי הטוב" על פי משנתם? בשלב זה ניסיתי להעלות מספר הגדרות וקריטריונים שינסו לתת תשובה לשאלה מהותית זאת, בדבר טיבו של היהודי הטוב. היות ומדובר רק ביהודי, אזי פטרתי ממצווה זו את המוסלמים, הנוצרים והדרוזים החיים בחבל ארץ זה, וביקשתי להתמקד באחי בני ישראל.
"יהודי טוב לא מתחבר לערבים רעים"
ההשערה הראשונה שהעליתי היתה דתית במובנה. כלומר, על פי פוסקים ודרשנים מכובדים, יהודי טוב הוא זה הדבק באמונתו באל והמאמין שהוא שהעניק למשה ולעמו תורה מסיני. עליו לנסות להשתדל לשמור את כל התרי"ג, ואם לא את כל התרי"ג, אז לפחות את עשרת הדיברות. אך כאן עלה קושי מסוים, שכן על אף תמימותי זו, קשה לי להאמין כי החוקר איתי, על אף שהוא אינו עובד עבודה זרה ומכבד את אביו ואמו, מקיים כהלכתה את הדברה החמישית – שמור את יום השבת. וגם אם במקרה הוא כן נמנה על שומרי השבת, אזי בוודאי הוא מכיר כמה מחבריו לחדר החקירות שהם בגדר מחללי שבת בפרהסיה. אם כך קריטריון זה נפסל, משום שלא יעלה על הדעת שהחוקר איתי וחבריו אינם "יהודים טובים".

קריטריון נוסף שהנחתי היה, שיהודי טוב אינו מתחבר לערבים. אבל היות וגם לי יש כמה מכרים ערבים צמצמתי זאת ל"ערבים רעים": "יהודי טוב אינו מתחבר לערבים רעים". אך גם כאן נתקלתי בבעיה, שכן כמה מאישי הציבור המוכרים ביותר חברו בשלב מסוים לערבים הרעים ביותר. הם נפגשו אתם, שתו כוס קפה ואכלו בקלוואה, היו כמה שאפילו הצטלמו עימם, לוחצים ידיים כאות לידידות. והרי לא נחשוד בכשרים שבכשרים ממנהיגי מדינתנו שהם חלילה "יהודים רעים" רק בגלל שנפגשו עם כמה ערבים. אם כן, גם קריטריון זה לא עמד במבחן "היהודי הטוב".
"הולך תמים ודובר צדק ופועל אמת"
נותר לי מוצא אחרון: יהודי טוב הוא יהודי המאמין בערכי המוסר של מדינת ישראל. כלומר, "יהודי טוב הוא ציוני טוב", זה המשרת בצבא, משלם מסים וממנגל ביום העצמאות. עד כאן הכל הלך במישרין, אך שוב עלו בפניי דמויותיהם של כמה יהודים שאיך לומר בעדינות, לא בדיוק היו ציוניים גדולים. טרוצקי, זאב דובנוב והרב יואל משה טיטלבוים, כל אחד בדרכו התנגד לרעיון הציוני, אך עדיין אין אנו רואים בהם "יהודים רעים", כאלו שתלמידיהם וממשיכי דרכם צריכים לבקר בחדרו של החוקר איתי.

אז למה התכוון החוקר איתי באומרו "יהודיה טובה"? בכל זאת החלטתי לשוב לחפש הגדרה מתאימה, ולפני שהרמתי ידיים מצאתי הגדרה אחת שתוכל ליישב סוף סוף את הבעיה בדבר טיבו הרצוי של היהודי: "הולך תמים, ופועל צדק, ודובר אמת בלבבו. לא רגל על לשונו, לא עשה לרעהו רעה, וחרפה לא נשא על קרבו, נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד".

אולי הגדרה זו אינה הולמת את טלי פחימה ושכמותה, אך האם החוקר איתי יוכל לומר כי הוא עונה על ההגדרה הזו ללא סייג, והוא המודל ל"יהודי הטוב"?