 |
| w w w . h a a r e t z . c o . i l |
|
|
|
|||||||||
|
עודכן ב- 03:23 06/02/2005
מהפכה חוקתית על הניירב-1992 נחקק "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" ונשיא בית המשפט העליון הכריז כי בישראל התחוללה מהפכה חוקתית. אלא שבכל פעם שבודקים מגזר מסוים של זכויות האדם, מתברר כי המהפכה החוקתית לא חילחלה עמוק דיה, ולמרבה הפלא, אף לא הוטמעה בבתי המשפט עצמם. דוגמה מאלפת היא מספר המעצרים עד תום ההליכים שנעשו בישראל מאז נחקק חוק כבוד האדם וחירותו. בשנים 2003-1994 הוכפל מספר המעצרים עד תום ההליכים. אם לפני חקיקת החוק היו בסביבות 2,500 מעצרים כאלה בשנה, כיום מדובר ב-5,000 בממוצע בשנה. ב-1994 היו 2,988 מעצרים עד תום ההליכים, ב-2002 נרשם מספר שיא של 5,519, ובשנת 2003 היו 4,919 מעצרים כאלה. נתוני השנה האחרונה עדיין לא פורסמו. מעצר עד תום ההליכים פירושו שהנאשם נענש עוד לפני שהורשע בדין, כשהוא עדיין בחזקת זכאי. לפעמים הוא מזוכה לאחר המעצר הממושך, לפעמים תקופת המעצר שריצה גדולה מהעונש שהושת עליו בסוף ההליכים. ככל שהמשפט מתמשך, כך העוול גדול יותר. אף שאהרן ברק קבע כי בעקבות המהפכה החוקתית "ניתן לצמצם את חירות האדם וכבודו בתנאי שהפגיעה אינה עולה על המידה הנדרשת", מה שקורה בשטח אינו תואם את חזונו. כדי שתהיה עילה לעצור נאשם עד תום ההליכים צריך השופט להשתכנע שיש סיכוי להרשעה. לבד מזאת צריך להתמלא לפחות אחד מהקריטריונים הבאים: ששחרור הנאשם יהיה מסוכן לציבור, שהוא עלול להימלט, או שיש ראיות לכך שהוא ישבש הליכי משפט. גם אם כל התנאים הללו תקפים, עדיין צריך השופט לבחון אם יש חלופה למעצר, כמו מעצר בית, פיקוח וערבויות. ההחלטה של שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין לעצור את טלי פחימה עד תום ההליכים היא דוגמה אחת מני רבות לסחף במדיניות המעצרים. דוגמה נוספת היא זו של שוהים בלתי חוקיים, שנתפסים על ידי המשטרה ונעצרים עד תום ההליכים כמעט באופן אוטומטי. טלי פחימה עומדת לדין על שנכנסה באופן בלתי חוקי לג'נין, שהתה בביתו של המבוקש זכרייה זביידי ותוך כדי מבצע צבאי ללכידתו סייעה לו להבין את תוכנו של מסמך צה"לי מסווג שנפל לידיו. לא צריך להיות שופט עליון כדי להבין שהסכנה לביטחון המדינה הנשקפת כיום מפחימה היא אפסית. אין גם שום טענה כי היא שיבשה הליכי משפט. פחימה אמנם התגנבה לג'נין מחופשת לערבייה אף שנאסר עליה לעשות כך, והיא עלולה לברוח שוב לג'נין מאימת הדין, אבל בדיוק לשם כך יש מעצר בית וערבויות. כך גם חשב שופט בית המשפט המחוזי צבי גורפינקל שדן בתיק שלה, אך רובינשטיין הפך את החלטתו. ההחלטה לעצור את פחימה עד תום ההליכים היא בלתי סבירה ובלתי מידתית, והיא מלמדת כי בכל הנוגע לשלילת חירותו של אדם טרם הרשעתו, המהפכה החוקתית היא על הנייר בלבד. |
|||||||||
|
|||||||||
| כל הזכויות שמורות ,"הארץ" © | |||||||||
|
|
|||||||||
|
|||||||||