בבית המשפט המחוזי

בתל-אביב – יפו

 

בעניין:                                                  טלי פחימה

                                                            ע"י ב"כ עו"ד סמדר בן-נתן

                                                            מרח' הסוללים 3, תל אביב

                                                            טל: 03-5619666, פקס: 03-5618818

                                                                                                            העותרת

-         נ ג ד –

 

                                                            שירות בתי הסוהר

                                                                                                            המשיב

 

עתירת-אסיר

 

זוהי עתירה המופנית אל המשיב והמורה לו ליתן טעם, כדלקמן:

מדוע לא יתיר לעותרת לבצע שיחות טלפון לעורכת-דינה ולבית אמה;

מדוע לא יתיר לעותרת להיפגש עם עורכת דינה ועם אמה ללא מחיצת הפרדה;

מדוע לא יתיר לעותרת לשוחח עם אסירות המצויות עמה באותו אגף, ומדוע לא יותר לאותן אסירות לשוחח עמה, אם יחפצו בכך.

 

ואלו נימוקי העתירה:

 

  1. העותרת עצורה עד תום ההליכים בבית הכלא נוה-תרצה (להלן: בית הכלא) ומוגדרת כעצורה בטחונית.

 

  1. בטרם מעצרה הנוכחי היתה העותרת עצורה במעצר מינהלי בבית הכלא, במשך שלושה חודשים בין התאריכים 5.9.04 – 4.12.04, וגם אז היו תנאי מעצרה מקבילים לתנאי אסירים בטחוניים, לבד ממספר פריבילגיות המוענקות לעצורים מינהליים.

 

  1. כמו כן היתה העותרת עצורה במתקני שב"כ, מיום 9.8.04 ועד יום 5.9.04, ומיום 5.12.04 ועד יום 24.12.04. סה"כ עצורה העותרת ברציפות החל מיום 9.8.04.

 

  1. בכל עת החזקתה במתקני חקירות, ובבית הכלא, בין במעצר מינהלי ובין במעצר עד תום ההליכים, מוחזקת העותרת בנפרד מכל אסירה אחרת. בעת שהיתה עצורה מינהלית הוחזקה כך מאחר ועצירים מינהליים מוחזקים בנפרד מעצורים פליליים. כיום מוגדרת העותרת למיטב הבנתה "טעונת הגנה". בסה"כ אם כן מוחזקת העותרת בהפרדה כמחצית השנה.

 

  1. העותרת מוחזקת כיום באגף טיפולי, בתא נפרד. באגף זה עוד מספר אסירות / עצורות בתאים אחרים. על העותרת נאסר כליל לשוחח עם האסירות האחרות, בין התאים או בעת שמי מהן יוצאת מתאה, ועל האסירות האחרות נאסר לשוחח עמה.

 

  1. נכון לעת הגשת עתירה זו, מן העותרת נמנעות כליל שיחות טלפון לכל גורם שהוא. האנשים היחידים המורשים לבקרה הם עורכי-דין, ואמה. מפגשיה עם עו"ד ועם אמה נערכים מבעד למחיצה עבה המורכבת משתי שכבות סבכת ברזל צפופה, וביניהן לוח פרספקס שהיה בעבר שקוף, אך איננו עוד.

 

  1. הח"מ פנתה בשם העותרת אל מנהלת בית הכלא, במכתב מיום 10.1.05 וביקשה לאשר לעותרת קיום שיחות טלפון לעו"ד ולמשפחתה; ביקורי עו"ד פתוחים; והוצאתה מתנאי בידוד.

      המכתב מיום 10.1.05 מצורף ומסומן נספח א'.

 

  1. למכתב זה נתקבל מענה ביום 24.1.05, אשר בו כותבת מפקדת הכלא כך:

      "מרשתך, העצורה טלי פחימה, שוהה בכלא נוה תרצה במעמד של עצורה ביטחונית       ומתוקף סטטוס זה נגזרים זכויותיה וחובותיה, המעוגנים בפקודות ובנוהלים.

      לאור האמור לעיל, אין בפי בשורות חדשות מעבר לנאמר למרשתך בנושא הביקורים,       פגישות עם עו"ד, הכנסת ציוד ומפגש עם אסירות אחרות באגף בו שוהה".

      מכתב מפקדת בית הכלא נוה תרצה מצורף ומסומן נספח ב'.

 

  1. תשובת מפקדת הכלא לכל בקשות העותרת היתה, אם כן, שלילית,  לרבות התיחסות לבקשת העותרת אשר לא נכללה במכתב אולם הועלתה בע"פ בפני המנהלת, לגבי מפגש עם אסירות אחרות באגף.

 

  1. תשובת מפקדת בית הכלא נשענת לכאורה על פקודות ונוהלי שב"ס, באשר לעצורים ביטחוניים:

      " באסירים השפוטים בגין עבירות נגד ביטחון המדינה קיים בדרך כלל פוטנציאל ממשי          לסיכון ביטחון המדינה בכלל ולסיכון הסדר והמשמעת בבתי הסוהר בפרט - וזאת לאור   סוג העבירה שביצעו, עברם, מניעיהם ומעורבותם בפעולות נגד ביטחון המדינה.

      רובם של אסירים אלה אף קשורים לארגוני טרור וקשר זה טומן בחובו סכנות מיוחדות       הן לסדר ולמשמעת בבית הסוהר והן לביטחון המדינה. הסיכון הביטחוני הצפוי       מהאסירים הביטחוניים מחייב כליאתם בנפרד מאסירים פליליים והטלת מגבלות       מיוחדות עליהם בכל הנוגע לקשר עם החוץ, ובכלל זה בנושאים של חופשות, ביקורים,       שיחות טלפון והתייחדות."   

 

  1. ואולם, בצד המגבלות מאפשרים הכללים סטיה מכל אותן מגבלות:

      "ניתן לאשר כליאתו של אסיר ביטחוני, שלא בנפרד מאסירים פליליים וכן להימנע       מלהטיל עליו מגבלות כאמור בס"ק ב. באופן מלא או חלקי או בתנאים, אם נתקיימו       לגביו שני התנאים הבאים:

      מדובר באסיר שלא היה חבר בארגון עוין ולא סייע לארגון עוין עובר לביצוע העבירה או       באסיר שהיה חבר בארגון עוין או סייע לארגון עוין עובר לביצוע העבירה, ריצה שליש       מתקופת מאסרו או עשר שנים לפי המוקדם שביניהם, ושב"כ קבע לגביו, כי ניתק כל       מגע, ישיר או עקיף, עם ארגון כאמור ועם חברי ארגון כאמור.

      ניתנה חוות דעת שב"כ כי לא נשקפת כתוצאה מכליאתו שלא בנפרד ומאי הטלת       מגבלות עליו כאמור בס"ק ב. סכנה לפגיעה בבטחון המדינה."

 

  1. תשובת מפקדת הכלא מתעלמת לחלוטין מן האפשרות שלא להטיל על העותרת מגבלות המוטלות על אסירים בטחוניים. למיטב הבנתנו, לא נתבקשה כלל חוות דעת שב"כ בעניין הסרת המגבלות על העותרת, פרט לקשר טלפוני אשר אושר בעבר ע"י השב"כ. לפיכך, מפקדת הכלא אף לא בדקה אפשרות של הסרת המגבלות מעל העותרת, ובכך לוקה החלטתה בחוסר סבירות קיצוני.

 

  1. מאי הטלת המגבלות על העותרת לא נשקפת כל סכנה שהיא. לא זו בלבד שהעותרת לא היתה חברה מעולם בארגון עויין, אלא שאף בעבר כשהובא הדבר לבחינתו, אישר שירות הבטחון הכללי כי לא נשקפת כל סכנה מביצוע שיחות טלפוניות ע"י העותרת והיא הורשתה לקיים קשר טלפוני עם עורכת דינה ועם משפחתה. כיום מתעלם המשיב כליל מעובדה זו ואוסר על המשיבה לקיים שיחות טלפון, רק בגלל העובדה שהפכה מעצירה מינהלית לעצורה עד תום ההליכים.

 

  1. העותרת כלואה בתנאים אלו, של בידוד והעדר קשר עם העולם, כבר מחצית השנה. לתנאים כאלו השפעה מצטברת על שלומה הנפשי ואיכות חייה, ובידוד ממושך עשוי לגרום נזק נפשי בלתי הפיך.

 

  1. העותרת נדרשת לקים קשר טלפוני עם באת כוחה ועם משפחתה על מנת לדאוג לענייניה המשפטיים ולעניינים אחרים ואי מתן האפשרות לקשר טלפוני פוגעת קשות באפשרות ניהול הגנת העותרת וביכולתה לשמר רמת תקשורת מינימלית עם החיים שמחוץ למתקן הכליאה.

 

"הלכה מושרשת היא עמנו, כי זכויות היסוד של האדם "שורדות" גם בין חומות בית הסוהר ונתונות לאסיר (וכן לעציר) אף בתוך תא כלאו. יוצאות מכלל זה הן אך זכותו של האסיר לחופש התנועה, ששלילתה מן האסיר נובעת מכליאתו, וכן מיגבלות המוטלות על יכולתו לממש חלק מזכויותיו האחרות; מהן מיגבלות המתחייבות משלילת חירותו האישית, ומהן מיגבלות שיסודן בהוראה מפורשת בדין...הנחת היסוד היא, שסל זכויות האדם של אסיר מכיל את כל הזכויות והחירויות הנתונות לכל אזרח ותושב, למעט חופש התנועה שנשלל ממנו עקב המאסר".

 

"ביחס לכמה צורכי אנוש בסיסיים, להם זקוקים האסירים, הנטיה היא שלא להתיר כל פגיעה; ועם צרכים אלה נמנים "לא רק זכותו של האסיר לאכילה, שתיה ולינה, אלא גם סדרי אנוש תרבותיים מינמאליים של אופן סיפוק צרכים אלה" (השופט אלון בפרשת תמיר עע"א 4/82 הנ"ל, בעמ' 212)."

 

 

עע"א 4463/94 גולן נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד נ(4) 136, 152-153.

 

קיום קשר טלפוני

 

16.   כנזכר לעיל, תנאי כליאתם של אסירים ועצורים בטחוניים מוסדרים במסגרת כללי שב"ס בפקודת נציבות בתי הסוהר 03.02.00. הכללים אינם מבדילים בין אסירים בטחוניים לבין עצורים בטחוניים, ולפי סעיף 1 לפקודה מקום שהפקודה נוקטת בביטוי "אסיר בטחוני" ביטוי זה כולל בתוכו אף עצור בטחוני.

      על פי הכללים, עצורים בטחוניים אינם זכאים לקשר טלפוני. ואולם הכללים קובעים אף אפשרות לחריגה מן המגבלות בעניין קשר עם החוץ והחזקה בנפרד מאסירים אחרים,       בשני תנאים מצטברים: האחד, כי האסיר לא היה חבר בארגון עויין, והשני, כי ניתנה          חוות דעת שב"כ לפיה אין באי הטלת המגבלות כדי לסכן את בטחון המדינה.

      נוסח הפקודה הרלוונטית מצורף ומסומן נספח ג'.

 

  1. העותרת לא היתה  מעולם חברה בארגון עויין ואין איש או גורם הטוען כך. אי הטלת המגבלות עליה לא תסכן במאומה את בטחון המדינה, אלא שמפקדת בית הסוהר הסתפקה בכללים וכלל לא פנתה לקבלת חוות דעת שירות הבטחון הכללי.

 

  1. בעת שהיתה העותרת עצורה במעצר מינהלי פנתה הח"מ וביקשה כי יאושרו לעותרת שיחות טלפון לח"מ ולמשפחתה על פי הכללים האמורים. מכתב מיום 26.10.04, מצורף ומסומן נספח ד'.

 

  1. למרות שלמכתב זו לא נתקבלה כל תשובה בכתב, הרי שלאחר פניית הח"מ לעו"ד ענר הלמן מפרקליטות המדינה אשר טיפל בעניינה של העותרת, נמסר לח"מ ע"י עו"ד הלמן כי השב"כ אישר לעותרת שיחות טלפון הן לעו"ד והן למשפחתה. כלומר, כאשר ניתנה חוות דעת שב"כ לבקשת הח"מ בדבר קיום שיחות טלפון ע"י העותרת, נקבע ע"י השב"כ כי אין בקיום שיחות טלפון ע"י העותרת לבאת כוחה ולאמה כדי לסכן את בטחון המדינה.

 

  1. לאחר שהדבר נמסר ע"י הח"מ לבית הכלא, ניתן לעותרת לבצע שיחות טלפון אל הח"מ והעותרת אכן ניצלה אפשרות זו והתקשרה אל הח"מ. האישור להתקשר למשפחתה מעולם לא יושם על ידי בית הכלא.

 

  1. עם מעבר העותרת לסטטוס של מעצר עד תום ההליכים, חזרו גורמי בית הכלא ויישמו לגביה את איסור שיחות הטלפון, למרות האישור הקודם של השב"כ, ולמרות שהכללים לגבי עצורים מינהליים וביטחוניים הם זהים בנקודה זו.

 

  1. אם כן, האישור לביצוע שיחות טלפון שניתן בעת המעצר המינהלי נותר תקף גם כאשר עברה העותרת למעמד של עצורה ביטחונית, ולחלופין הרי שמשניתן אישור השב"כ לביצוע שיחות טלפון, הרי שאישור זו עומד בעינו, ואין כל שינוי המצדיק סטיה מקביעה זו, ואין כל יסוד לסירוב הנהלת הכלא לאשר שיחות טלפון לעותרת.

 

  1. שיחות הטלפון בין העותרת לבין עורכת דינה ובנות משפחתה חשובות ביותר. כנגד העותרת מתנהל משפט והיא מעורבת בניהול ההגנה ועליה להתעדכן בדבר התפתחויות במשפטה. לצורך זה לא ניתן להסתמך על ביקורי עו"ד בלבד, מאחר ויש דברים הדורשים תקשורת מיידית והביקורים אינם תמיד עונים על צורך זה. ביקורי עו"ד ומשפחה אורכים זמן ב בשל העיכובים השונים (והבלתי מוצדקים) הנגרמים עם הכניסה לבית הכלא, ואינם יכולים להיערך בתדירות מספקת. לשם דוגמה, ליום 11.1.05 נקבעה הקראה במשפטה של העותרת. בשל העובדה כי מעת קביעת הישיבה ועד לדיון לא התקיים ביקור עו"ד, לא ידעה העותרת לאיזה דיון היא מובאת באותו יום, ופרצה בבכי בעת שהוכנסה לאולם בית המשפט.

 

  1. הקשר הטלפוני חשוב במיוחד עבור מי שהינו עצור אשר טרם נשפט ועניינו מתנהל, ואשר נזקק להתייעצויות, לעדכונים, ולקבלת החלטות משפטיות עם בא כוחו אודות ההליך המשפטי. חוסר האבחנה של הכללים בין אסירים בטחוניים לבין עצורים בטחוניים הוא לכן, בהקשר זה, בלתי סביר.

 

  1. אי האבחנה בין אסירים שפוטים לבין עצורים שטרם הורשעו אינו סביר גם מהטעם כי לאחרונים עדיין עומדת חזקת החפות, הם עדיין לא הורשעו, והשתת התנאים הקשים של אסירים בטחוניים עליהם נעשית רק על סמך העובדה כי כתב האישום שהוגש נגדם כולל עבירות בטחון. כל זאת, בעוד שאותם עצורים יתכן שיזוכו בדין ואף יתכן שבמהלך המשפט יתכהה וינטל העוקץ הבטחוני של המעשים המיוחסים להם ובסופו של דבר באם לא יזוכו, יורשעו בעבירות  פליליות רגילות, ולא בטחוניות.

     

מכל הסיבות הללו במצטבר, אין כל הצדקה לאיסור על קשר טלפוני המוטל על העותרת.

 

 

איסור תקשורת עם אסירות באגף

 

26.   אף ביחס לאיסור על תקשורת מילולית בין העותרת לבין האסירות באגף, לא מצאנו כל הוראת חוק, תקנה, כלל או נוהל, המסמיכים את המשיב לשלול פעולה אנושית בסיסית וחיונית כל כך, ודאי עבור מי שמוחזקת בבידוד כבר שישה חודשים, כשיחה עם נשים נוספות המוחזקות בסמוך אליה. היפוכו של דבר, כללי שב"ס קובעים את זכותם של אסירים לתקשורת עם אסירים אחרים באגף:

      " ביקור אסירים בתאים באותו אגף: אסירים מאותו אגף  יורשו לצאת מתאם ולבקר       אסירים בתאים אחרים , וזאת בשעת ביקור אחת ביום אשר  תיקבע על ידי מנהל בית       הסוהר. בעת הביקורים ינעלו האסירים בתאם ולא יורשו לנוע במסדרון האגף".

 

27.   אין בנמצא סמכות להורות לאסירות המצויות בקירבה פיסית המאפשרת תקשורת מילולית, גם אם לא באותו תא, שלא יצור קשר מילולי האחת עם השניה.

 

  1. מכל מקום, וגם אילו היתה סמכות לאסור על העותרת קיום קשר מילולי עם אסירות אחרות, הרי שגם על עניין החזקה בהפרדה של עצורים  בטחוניים, על כל המשתמע מכך, חלה הקביעה בפתח הכללים לפיהם ניתן שלא להחזיק עצור בטחוני בהפרדה, בהתקיים אותם שני תנאים - אי חברות בארגון עויין וחוו"ד שב"כ.

 

  1. אם כך הוא לגבי הפרדה מאסירים פליליים, קל וחומר שהוראה זו חלה אף על "איסור התקשורת" עם האסירות האחרות. ניתן, אם כן, להתיר לעותרת קיום קשר כזה בהתקיים אותם שני תנאים, המתקיימים לגביה.

 

30.   כאשר עולה צורך למנוע תקשורת בין אסירים, הרי שזו מבוצעת באמצעות הפרדה פיסית באגפים נפרדים ולא על ידי איסור תקשורת בין אסירים הנפגשים זה עם זה, הוראה אכזרית ובלתי אנושית המנוגדת לטבע האנושי ופוגעת בכבוד האדם ובאינסטינקטים החברתיים הבסיסיים ביותר. קיים מיתחם של פעילויות בסיסיות שלמרות היות אדם נתון במאסר, אין להרשות פיקוח עליהן על ידי שירות בתי הסוהר, כיוון שיש בכך פגיעה יתר על המידה באוטונומיה של האסיר, בפרטיותו ובצלם האנוש שלו. לא כל פעולה ופעולה צריכה להיות מפוקחת ונשלטת על ידי הרשויות. שיחה בין אסירה לחברתה המצויה בקירבה פיסית עימה, היא אחת מפעולות אלו. לפיקוח יתר שכזה גם אין כל הצדקה וכל תכלית ראויה, בשלה ניתן לפלוש כך למרחב החברתי-הפרטי של האסירה. ההפרדה נכפית על העותרת משום החשש לשמירה על בטחונה, כך ודאי יטען המשיב. איזו מטרה משרת איסור הדיבור?

 

 

31.   בעניין הגבלה על תוכן שיחותיהם של אסירים בינם לבין עצמם, נקבע ע"י ביהמ"ש המחוזי בחיפה כי:

      "אין זה מתקבל על הדעת לענוש אסיר על דברים שאמר בשיחה אישית בינו לבין מטופל       אחר (אסיר אף הוא)". 

      "בעצם נקיטת הסנקציה שננקטה כאן על ידי הרשות יש כדי לפגוע בחופש הביטוי של       העותר."

      עע"א 549/04 קושניר דימיטרי נ' שב"ס (טרם פורסם).

      קל וחומר שכך הדבר כשמדובר במניעה מראש של כל תקשורת בין אסירים.

 

32.   באוסרם על קיום קשר מילולי בין העותרת לאסירות אחרות, לא רק שהמשיב פוגע ביסודות התפקוד האנושי-חברתי של העותרת וחברותיה לאגף, הוא אף יוצר לעותרת דימוי שלילי בקרב שאר האסירות בבית הכלא, בכך שהוא יותר רושם של עצורה מסוכנת שאף התקשורת עימה עלולה להוות איום או סכנה על אסירות אחרות.

 

ביקורים מבעד למחיצה

 

  1. ביחס לביקורים מבעד למחיצה, קובעים כללי שב"ס מס' 14י(1), ביחס לביקורי משפחה:

      מפקד הגוש מוסמך לאשר בכתב ביקור ללא רשת/מחיצת זכוכית לאסיר לגביו נתקיימו       התנאים המפורטים בסעיף 1. ג. 1) וְ2-) לפקודה.

 

      ואף לגבי ביקורי עו"ד קובעים הכללים בכלל 14 כד(3):

      ביקורי עורכי דין אצל אסירים יבוצעו לפי כללי פקנ"צ 04.34.00: קשרי אסירים עם       עורכי דין, בכפוף לאמור להלן: הביקורים יערכו מאחורי מחיצה ובמקרים חריגים             בהתאם לאישור מנהל בית הסוהר יתאפשר הביקור שלא מאחורי מחיצה.

 

34.   למרות האפשרות לאשר ביקורים ללא מחיצה, הדבר כלל לא נשקל ע"י מפקדת בית הכלא או מפקד הגוש, ובקשת העותרת נדחתה באופו סתמי, בהסתמך על הזכויות והחובות הנגזרות מסטטוס של עצורה ביטחונית, "המעוגנים בפקודות ובנוהלים".

 

35.   במקום שקיים שיקול דעת – חובת הרשות המינהלית לשקול את עמדתה ולהפעיל את שיקול הדעת – אלו הן מושכלות יסוד של המשפט המינהלי.  המשיב התעלם מכל זאת ובחר בדרך הקלה של שלילת זכויותיה של העותרת ללא כל שקילה לגופו של עניין של בקשותיה והפעלת שיקול דעתו.

 

36.   העותרת אינה מהווה כל סכנה לביטחון המדינה במגעיה עם עורכי דינה ועם בנות משפחתה – אמה ואחותה. שירות הבטחון הכללי כבר אישר, משנתבקש לחוות דעתו, כי קיום שיחות טלפון בין העותרת לבין האנשים האמורים אינו מסכן את הבטחון ויש לאשרו. בעת שהיתה העותרת במעמד של עצורה מינהלית התאפשרו במספר רב של פעמים מפגשים בינה לבין הח"מ בחדר ביקורים ללא מחיצה. נוהג זה השתנה לפתע ללא כל הסבר.

 

37.   הימנעות המשיב מלשקול את בקשות העותרת ומלפנות לקבלת חוות דעת שב"כ, הינם בלתי סבירים בעליל. הסירוב להיענות לבקשות העותרת, אף הוא בלתי סביר בעליל, ואף אכזרי ובלתי אנושי.

 

38.   על שיקול הדעת של המשיב לכלול גם את העובדה, כי העותרת מוחזקת בהפרדה כבר שישה חודשים, עובדה אשר רק מעצימה את הצורך לספק לה הזדמנויות לתקשורת אנושית בלתי אמצעית, על מנת לשמור מפני התדרדרות במצבה הנפשי, ועל מנת להבטיח את כבוד האדם לו היא זכאית. קיום קשר אנושי היו תנאי ראשוני לשמירה על צלם אנוש, על כבוד האדם, על שלומו ושלמותו הנפשית.

 

39.   אשר על כן מתבקש בית המשפט הנכבד לקבל את העתירה ולהורות למשיב להתיר לעותרת את המבוקש בה, דהיינו קיום שיחות טלפון, קיום מפגשים ללא מחיצה, וקיום קשר עם אסירות באגף.

 

40.   כמו כן מתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את המשיב בהוצאות עתירה זו ושכ"ט עו"ד.

 

 

                                                                              _______________

                                                                              סמדר בן-נתן, עו"ד

                                                                              ב"כ           העותרת