w w w . h a a r e t z . c o . i l
עודכן ב- 03:45 20/02/2005

כמה זמן נמשכת הריסת בית


שר הביטחון וצה"ל עמדו בסוף השבוע על טעות קטנה שלהם: התברר שהרס הבתים בשטחים לא מרתיע ואפילו מזיק. קורה. טעות לעולם חוזרת. בעקבות המלצותיה של ועדה צבאית בראשות האלוף אודי שני, שהגיעה למסקנה המרעישה הזאת, החליט שר הביטחון שאול מופז להפסיק את הריסות הבתים למטרות ענישה.

צריך לשבח את הרמטכ"ל היוצא על שמינה את הוועדה ואת השר שאימץ את המלצותיה, אבל יש גם לומר להם: תתביישו; להם, ולכל הרמטכ"לים והאלופים שעמדו מאחורי מעשה ההרס ההמוני במשך עשרות שנים, ולראשי הממשלה ושרי הביטחון שנתנו לו גיבוי, ולראשי השב"כ שנתנו את ההוראות המדויקות, ולבג"ץ שדחה עשרות עתירות נגד ההריסות, תומך בעיוורון מעורר חלחלה בעמדות מערכת הביטחון, ולתקשורת שמיעטה לדווח על ההרס וכמעט שלא מתחה עליו ביקורת. כולם שותפים למעשה מהחמורים שביצעה ישראל, בעיקר בשל ממדיו המבעיתים.

על פי בצלם, מאז תחילת האינתיפאדה הנוכחית הרס צה"ל 675 בתים למטרות ענישה; יותר מ-4,000 נפשות נותרו חסרות בית. על כל אדם שהשתתף בפיגועים, נפגעו 12 בני אדם חפים מפשע. אף על פי כן, בג"ץ, מגדלור הצדק, סירב בעקשנות להגדיר את המעשים כענישה קוקלטיווית. עם הזמן, הוקלו הקריטריונים לענישה: מהרס בתי מתאבדים בלבד לבתיהם של כמעט כל מי שנחשדו במעורבות בטרור. לכך יש להוסיף את קורבנות ה"חישוף", שבהם אמנם לא עסק הדו"ח של צה"ל, אך ראוי שגם ממדיו יהיו ידועים - על פי נתוני אונרוו"א, עד ספטמבר האחרון הרס צה"ל 2,370 בתים ברצועת עזה כשהוא מותיר כ-23 אלף חסרי בית. על פי בצלם, ב-2004 לבדה הרס צה"ל 1,356 בתים למטרות חישוף; 10,418 קורבנות נותרו בחוסר כל.

עם נתונים כאלה, אי אפשר להסתפק בהמלצה להפסיק את הנוהג הנפשע ולעבור לסדר היום. האם אף אחד לא ישלם על ה"טעות" ארוכת השנים של צה"ל? האם לא ראוי לפצות את הנפגעים? מאחורי כל בית שנהרס יש משפחה שעולמה חרב עליה. מי שלא ראה דחפור עולה על בית, כמעט תמיד עם כל תכולתו, כולל הזיכרונות והמזכרות הטמונים בין כתליו, ברוב המקרים לעיני הילדים, שהם לעולם חפים מפשע ושיישאו בלבם את הטראומה לעד - מתקשה להבין במה מדובר. את העונש האכזרי והשרירותי הזה מטיל צה"ל בלא שניתנת לנענשים אפשרות להתגונן: לפי בצלם, ב-97% מהמקרים לא ניתן סיפק בידי התושבים לעתור לבית המשפט.

למעשה, לא ברור למה בכלל הטיל הרמטכ"ל על האלוף שני לבדוק את יעילותה של הריסת הבתים. הלוא די היה אם היה מעיין בדו"ח בצלם שפורסם בספטמבר 1989, כדי להגיע לאותן מסקנות שהסיק אחרי עוד 15 שנות הרס. לא ברור גם למה משה יעלון הסתפק בבדיקת ההרס למטרות ענישה והתעלם מהסיבה העיקרית להרס בשנים האחרונות - החישוף שצה"ל ביצע בקלות בלתי נסבלת ברפיח, בחאן יונס, בבית חאנון ובג'נין. מבחינה מוסרית אין כל הבדל: הפגיעה העיקרית היא בחפים מפשע.

מבחינה מוסרית? כמה אופייני הוא שדו"ח שני עוסק אך ורק במידת התועלת של ההרס. האם מוגזם היה לצפות מוועדה בראשות אלוף בצה"ל, שתאמר מלה על מוסר? האומנם המדד היחיד לכל מעשה הוא מידת יעילותו? אבל אם כבר בודקים את המדד הזה בלבד, היה צריך להזכיר את העובדה שהטרור משגשג בין ההריסות הללו שהותרנו מאחורינו.

האחריות החמורה רובצת גם לפתחו של בג"ץ. באינתיפאדה הראשונה דחה בג"ץ כ-30 עתירות נגד הריסת בתים. מה יאמר עכשיו השופט אהרן ברק - שקבע יותר מפעם שההריסות נועדו "לשם הרתעתם של מפירי סדר" (למשל, בבג"ץ 126/38) - אחרי שצה"ל עצמו הודה בטעותו? האם ימשיך לתת גיבוי אוטומטי למערכת ביטחון? האם יאזור אומץ להתנצל?

"כמה זמן נמשכת הריסת בית?" שאל ס' יזהר ב"דבר" ב-1988, בתקופה שסופרים עוד כתבו כאן דברים נוקבים, "פחות מזמן המחשבה אם היה צריך להורסו. כמה זמן נמשכת המחשבה אם להורסו? פחות מזמן צלצול הטלפון שציווה להרוס. דחיפה אחת ואיננו. חור נבעה בסביבה המוכרת ומשפחה שהיתה לה ממשות ושם וכתובת ובני אדם מכל הגילים והיחסים הפכו בן רגע להיות משל: הנענשים... בלילה לא רואים לאן הלכה המשפחה שנהרסה. לא יודעים מה הם עושים כעת. ואיפה הם יושבים כעת - באיזו פינה, עקורים על המיטלטלים שלהם, מתחת לשמים ריקים וכבדים. האם נרשם עליהם בפינה אחת משהו כעת?"

האור הגנוז שנגלה לפתע פתאום לצה"ל ביחס להריסות בתים מעורר תקווה. אולי בעוד שנים ועדה של צה"ל תגיע למסקנה שגם החיסולים לא יעילים והם יופסקו, וועדה אחרת תחליט שהמחסומים בלתי יעילים והם יפורקו. עד אז נמשיך לנהוג בעיוורוננו, ונקים ועדות שמגיעות לעתים למסקנות הנכונות, אבל תמיד באיחור נורא.
כל הזכויות שמורות ,"הארץ" ©
This page: www.taayush.org/20050220-glevih.html