w w w . h a a r e t z . c o . i l
עודכן ב- 07:50 13/04/2005

מה שמותר ליהודים

שני בתים נבנו בסילואן, זה ליד זה. נגד אחד, הקטן יותר, של משפחה ערבית, הוציאה העירייה צו הריסה. נגד השני, הגדול יותר, של עמותת "אלעד", נפתח הליך אחר, מתון יותר. אפילו בית המשפט השתכנע שיש כאן אפליה


את הבניין בן שבע הקומות שבנתה עמותת "עטרת כוהנים" בשכונת סילואן אפשר לראות ממרחקים. הכביש היורד מחומת העיר העתיקה, ליד שער האשפתות, חולף על פני מתחם "עיר דוד" ומעיין השילוח, מגיע אל הוואדי, ואז מטפס אל המשך שכונת סילואן. מן הוואדי הזה אפשר לראות מצוין את הבניין, מסומן בדגלי ישראל העצומים התלויים בחלונותיו. אי אפשר לפספס אותו.

פקחי העירייה, כפי שהתברר מתגובתה של עיריית ירושלים בכתבה שפורסמה כאן לפני שבועיים ("מוחמד עשה את שלו", מוסף "הארץ" 1.4), דווקא פיספסו את המבנה, והבחינו בו, כך נכתב בתגובה, רק ביוני 2003. פרסום הכתבה הזכיר לפפה אללו, חבר מועצת עיריית ירושלים מטעם מרצ, שהוא דווקא לא פיספס את הבניין. אללו עוקב אחרי הנעשה במזרח ירושלים, ופרשת הבניין הזה נראתה לו מוזרה. מצד אחד, פקחי העירייה תרים ומוצאים חריגות בנייה בכל רחבי מזרח העיר ובשנה האחרונה הרסו שם יותר ממאה מבנים של פלשתינאים, כולל לול תרנגולות או תוספות בנייה של 40 מ"ר. מצד שני, מתרומם בלב סילואן בניין ליהודים, שבע קומות עם 800 מ"ר שטח בנוי, ואיש לא שם לב.

אללו ביקש הסברים מהעירייה. האם נהוגה כאן אפליה, הוא שאל, לפלשתינאים הורסים וליהודים לא? "בעירייה סירבו לתת לי מידע או לתת לי לראות את התיק", מספר אללו, אבל לידיו הגיע מסמך ששלח איש אגף הפיקוח בנוגע לבניין, ועליו רשום בכתב יד "לא לטפל".

אללו שלח מכתב אל היועץ המשפטי של העירייה, עו"ד יוסי חביליו, ובמרס 2003 קיבל תשובה ממיכה בן-נון, מנהל אגף הרישוי והפיקוח. בן-נון אישר במכתבו כי לבניין אין שום היתר בנייה, כי אין לו טופס איכלוס (טופס 4) וכי לא נעשתה שום פעולת אכיפה לעצירת הבנייה, משום ש"העבירה אותרה לאחר השלמת הבנייה". בן-נון כתב כי "יש חשדות לגבי העבריין" (מוחמד מראגה, ככל הנראה), אולם "בתקופה מסוימת העבריין לא היה כלל בארץ והיה קשה לחקור אותו".

מראגה, יש לציין, נעדר מהארץ לא יותר משלושה שבועות באפריל 2004. וחוץ מזה, אומר אללו, ממתי הטיפול בעבירת בנייה קשור באיתור העבריין? אללו גילה עוד עובדה מעניינת. כללי העירייה קובעים כי ברגע שהפקחים מגלים בניין לא חוקי, גם אם אינם רשאים להוציא לו צו הריסה, עליהם לדווח עליו לאגף הגבייה כדי שבעליו ישלמו ארנונה. אבל אף שעבירת הבנייה התגלתה, לדברי העירייה, ביוני 2003, במרס 2005 - כך כתב לאללו משה לוי, מנהל אגף השומה והגבייה - לא היה לבניין שום רישום ארנונה. בקיצור, אגף השומה לא קיבל דיווח על הבניין.

השבוע, בעקבות פרסום הכתבה, פנה אללו בשנית אל היועץ המשפטי וביקש ממנו הסבר. לדבריו, היועץ חביליו אמר לו כי זו היתה "פאשלה" של העירייה והעניין ייבדק. אללו, בכל מקרה, לא מחכה לבדיקת העירייה והתכונן להתלונן השבוע במשטרה ולבקש ממנה לחקור את החשד שגורמים בעירייה העלימו עין במכוון מהבנייה הבלתי חוקית, בגלל הקשרים שלהם עם בעלי הבית מ"עטרת כוהנים".

המקרה המוזר של הבניין בסילואן הזכיר למאיר מרגלית, לשעבר חבר מועצת העיר, פרשה דומה, שאירעה גם היא בסילואן. עמרן אלקריקי, תושב סילואן בן 85, בנה בית בשטח של 105 מ"ר, לו ולשני בניו ולבני משפחותיהם. הפקחים הוציאו לו צו הריסה. עוד בתחילת שנות השבעים, מסביר עו"ד חוסיין גנאים, פרקליטו של אלקריקי, הוכרז כל השטח הנמצא בשיפולים הדרומיים של העיר העתיקה כשטח ציבורי פתוח ואזור עתיקות, האסור בבנייה. העובדה שכבר אז היו קיימות שם שכונות פלשתיניות לא עניינה את המתכננים. מאז לא הוכנה תוכנית חדשה, למרות אזהרות שהושמעו בדיונים במועצת העיר בשנות ה-80, כי בלי תכנון יבנו התושבים בכל מקום שירצו.

עו"ד גנאים בא לביתו של אלקריקי כדי להסביר לו שאין סיכוי גדול לבטל את הצו. זה לא צודק, נכון, לאלקריקי אין שום מגרש אחר לבנות עליו, אבל העירייה כנראה תהרוס לו את הבית. לפתע הבחין עו"ד גנאים כי ליד ביתו של אלקריקי, במרחק של לא יותר מעשרים מטר ממנו, בונים בית עצום, שלוש קומות, גם הוא על אותו אזור האסור לבנייה לפי התוכנית משנות השבעים. של מי הבניין הזה, שאל גנאים את הפועלים הפלשתינאים שעבדו בו. של עמותת "אלעד", הם ענו לו.

גנאים מיהר לבית המשפט לעניינים מקומיים. ראש העיר ירושלים - הוא אמר לשופט חיים לחוביצקי - נהג באפליה כשחתם על הצו. איך ייתכן שנגד אלקריקי מוציאים צו הריסה מינהלי, ולבניין השכן, שבעליו עבר אותה עבירה בדיוק, אין מוציאים צו כזה? האם יש חוק אחד ליהודים וחוק אחר לערבים? "אין כל הסבר להבדל בהליכים, אלא בעובדה שהמבנה האחר הוא בבעלות יהודית והוא נועד לשמש ישיבה", טען גנאים בבית המשפט.

פקח העירייה, מספר עו"ד גנאים, הכחיש תחילה שיש שם בניין נוסף, אף שהבניין של "אלעד" הופיע בצילומי ביתו של אלקריקי שאותם הגיש הפקח עצמו כראיה לבית המשפט. אחר כך אישרה העירייה שאכן נבנה שם בניין נוסף, על שטח של 345 מ"ר, פי שלושה יותר מביתו של אלקריקי. הבניין של "אלעד", הודו בעירייה, נבנה גם הוא בלי היתר, שכן כל האזור אסור בבנייה, אולם במקרה הזה הסתפקה העירייה בהגשת כתב אישום נגד בעל הקרקע ולא הוציאה צו הריסה מינהלי.

מדוע השוני בגישה? המבנה הקרוב לביתו של אלקריקי נמצא אמנם בשליטתה של עמותת "אלעד", אמרו בעירייה, אבל במקור שייך השטח לבעל קרקע פלשתינאי, ונגד הפלשתינאי הזה הוגש כתב האישום. המבנה שברשות "אלעד" נבנה על גבי מבנה קיים, הוסיפה וטענה העירייה, ואי אפשר במקרה זה להוציא לו צו הריסה מינהלי, שכן יש חשש שגם המבנה המקורי יקרוס. וחוץ מזה, הוסיף נציג העירייה, שטחו של המבנה של "אלעד" נרחב ביותר "והריסתו כרוכה בהוצאות גבוהות בהרבה" לעומת ההוצאות שתצריך הריסת ביתו של אלקריקי.

בדצמבר 2004 דחה השופט לחוביצקי את כל טענותיה של העירייה. לעניין הבעלות קבע השופט, כי "אין חולק על כך" שהבניין עבר בסופו של דבר לידיה של עמותת "אלעד", ובכל מקרה, על העירייה לנקוט מידה שווה נגד שני המבנים בלי קשר לבעליהם. הוא גם דחה את הטענה שלא היתה אפשרות להוציא צו הריסה לבניין של "אלעד", משום שהוא מהווה תוספת לבניין קיים. טענה זו "אינה עומדת במבחן העובדות, כאשר המשיב נוהג להוציא צווי הריסה מינהליים גם כאשר נעשית בנייה בלתי חוקית על גבי מבנים קיימים ומורשים", כתב לחוביצקי בפסק דינו.

הטענה שהריסת הבניין של "אלעד" תהיה יקרה יותר, ולכן לא באה בחשבון, הצליחה להפתיע את השופט. "אודה שהבנתי אינה מגעת עד שורשה של הטענה", כתב. "האם טוען המשיב שככל שעבריין בנייה יגדיל ויבנה ללא היתר, כך יהיה חסין יותר מפני צו הריסה מינהלי? מובן שתוצאה כזו איננה מתקבלת על הדעת".

השופט לחוביצקי ביטל את צו ההריסה בגלל מדיניות האיפה ואיפה שנהגה העירייה בין שני הבניינים, זה ששייך ליהודים וזה ששייך לערבים. העירייה עירערה, והעניין נדון כעת בבית המשפט המחוזי. "לא מדובר במקרים יוצאי דופן", כותב מאיר מרגלית במאמר המתפרסם החודש ומתייחס לבניין של "עטרת כוהנים" ולבניין של "אלעד" בסילואן. "זהו דפוס החוזר על עצמו לכל אורך הדרך. מצד אחד, החמרה כלפי ערבים, מצד שני העלמת עין מעבירות של יהודים". *
כל הזכויות שמורות ,"הארץ" ©
This page: www.taayush.org/20050413-rapaport.html