w w w . h a a r e t z . c o . i l
עודכן ב- 03:51 21/06/2005

מצפון השומרון תיפתח הרעה

התנתקות תהיה בעצם רק ברצועת עזה. בצפון השומרון הפלשתינאים לא יקבלו דבר למעט השתוללות של הכהניסטים


לכאורה, לעומת המערכה על גוש קטיף, פינוין של ארבע התנחלויות בצפון השומרון הוא פיקניק בצהרי יום. כאן אין בית מלון שאפשר להסב ליעד מבוצר; רק קומץ בתים, שרבים מתושביהם שמחים שסוף סוף מישהו מוכן לשחרר אותם מהמשכנתא על רכוש חסר ערך. אין חשש, לפי שעה צריך לומר, ממוסיקת רקע בדמות שריקת קסאמים, שתזכיר למי תודה למי ברכה על סילוקם של היהודים משטח פלשתיני. אבל בפיקוד מרכז ובמינהל האזרחי חושבים אחרת. בהעדר החלטה של הדרג המדיני (מה בוער?) לגבי גורלם של הבתים, הם נערכים לשמור עליהם מפני מתנחלי איתמר ויצהר, שצברו ניסיון עשיר בפלישה לאדמות השומרון.

שלא כמו רצועת עזה, שתשנה את מעמדה לשטח A, כלומר לשטח בשליטה ביטחונית ואזרחית מלאה של הרשות הפלשתינית, צפון השומרון לכל היותר יעבור הסבה מ-C ל-B, דבר שיותיר את האחריות הביטחונית בידי ישראל. אלוף פיקוד מרכז, יאיר נוה, הנחה את אנשי המינהל האזרחי, שמנהלים את המגעים עם הפלשתינאים, להבהיר להם שאין כוונה להעביר לרשות סמכויות, אדמות, או רכוש. מבחינתם, השינוי היחיד הוא פינוי כמה מאות יהודים מארבע התנחלויות. מבחינה משפטית-פורמלית, ניתן לקבוע שהמונח "התנתקות" שייך אך ורק לרצועת עזה. בגדה הפלשתינאים לא מקבלים דבר ולא חצי דבר.

כך, המתנחלים שיסתערו על הבתים הנטושים לא יצטרכו לחשוש ששוטר פלשתינאי יפלוט כדור. הניסיון של הברסלבים ב"קבר יוסף" מלמד שצה"ל מסכן את חיי חייליו כדי שיהודים יוכלו להתפלל באין מפריע תחת כל קבר שייח. לפי ידיעות שהצטברו אצל גורמי הביטחון, הרי אם לא די בעומס שיוטל עליהם בימי ההתנתקות, כאות הערכה לחיילים ידאגו הכהניסטים מאזור חברון ומגבעות שכם להעסיק אותם בשעות הפנאי בהגנה על רכושם של השכנים הפלשתינאים.

מבחינת ביטחון הפנים בשטחים המפונים, המצב ברשות הפלשתינית אינו טוב יותר מאשר בצד הישראלי. אבו מאזן מעדיף לקבל את הבתים בהתנחלויות המפונות ברצועת עזה בצורת חצץ; היושב ראש אינו סומך על השוטרים שלו שיופקדו לשמור עליהם שלא ייקחו אותם לעצמם.

הגנרל נאסר יוסף, שאבו מאזן התעקש למנותו לשר הפנים ולהפקיד בידיו את האחריות על מנגנוני הביטחון, התגלה כאיש עם הרבה רצון טוב אך עם מעט יכולת. שרת החוץ האמריקאית קונדוליזה רייס גויסה השבוע להציל את מה שנותר מיוקרתו של יוסף והקצתה לו כמה דקות מזמנה וחיוך משותף למצלמות. את אבו מאזן זה לא מצחיק. מקורביו מדווחים על רוח נכאים במוקטעה. יש המהמרים שכאשר יתאמתו החשדות שהמקרה של צפון השומרון מלמד שאצל שרון עזה תחילה היא גם עזה סוף, הראיס יפרוש לווילה המשפחתית בעזה.

יותר משתלם להרוג

חייל הורשע בהריגה של נער פלשתינאי בן 16 בשם מוחמד עלי סעיד. העונש: הורדה בדרגה וחודשיים מאסר. חייל גנב טלפון נייד, מצת סיגריות ו-500 דולר במזומן. העונש: שישה חודשי מאסר. סרבני מצפון נשפטו ל-12 חודשי מאסר. על פי נתונים שמסרו ארגוני זכויות אדם בישראל, מראשית האינתיפאדה ועד ל-22 במאי השנה נפתחו בצה"ל 108 חקירות על מקרים של מוות או פציעה של פלשתינאים, שהובילו ל-19 כתבי אישום ולשש הרשעות. שני חיילים הורשעו בהריגה, שניים בגרימת חבלה חמורה, ושניים בשימוש בנשק שלא כדין. עונש המאסר הארוך ביותר במקרים אלה היה 20 חודשי מאסר.

נתונים קשים אלה מופיעים בדו"ח שיוציא לאור השבועארגון Human Rights Watch. המסמך מטיל צל שחור על זרועות אכיפת החוק של צה"ל, שיוצר, לדברי מחבריו, "אקלים של פטור מעונש" וגורם לכך שחיילים מאמינים כי אין מחיר אפילו להריגה של חפים מפשע. שרה לי ויטסון, מנהלת אגף המזרח התיכון בארגון, מגדירה את רוב החקירות של פגיעה באזרחים "העמדת פנים וטיוח". בהודעה האחרונה שנמסרה לארגון, במאי 2004, אמרו שלטונות צה"ל שהמשטרה הצבאית חקרה 74 מקרים של שימוש שלא כדין לכאורה בכוח קטלני. נתון זה מהווה פחות מ-5% מהמספר הכולל של מקרי מוות מתועדים של אזרחים עד לתאריך האמור.

הדו"ח טוען שהמערכת המשפטית נתונה ללחצים מצד הדרג הפיקודי, וכי לנפגעים אין כמעט גישה לתהליך החקירה. הפרקליטות הצבאית נמנעת מלהורות על חקירת אירועים, אפילו כאשר אפשר להגיע לעדים וכאשר מדובר בהפרה ברורה של החוק הבינלאומי. בשני המקרים של הכאה קשה של פלשתינאים המתוארים בדו"ח, שאחד מהם הסתיים במותו של האיש, הסתכמה תגובת דובר צה"ל לפניות Human Rights Watch ב"האירוע אינו מוכר לנו". המסמך מציין כי בניגוד למקסיקו או לצפון אירלנד, אין בישראל מוסד לאומי לזכויות אדם שיכול לקבל לידיו תלונות על הפרות של זכויות האדם. בניגוד לטורקיה, לקולומביה או לפדרציה הרוסית, ישראל אינה נתונה בתחום השיפוט של בית משפט אזורי לענייני זכויות האדם.

לטענת צה"ל, חקירת מותם של אזרחים תגרום לפגיעה באופיין המיוחד של הפעולות הקרביות, ורק מקרים "יוצאי דופן" צריכים להיחקר. הארגון אינו חולק על כך שלא כל מקרי המוות או הפציעה של אזרחים מחייבים חקירה בלתי תלויה, אך הוא מוסיף כי עמדת צה"ל אינה עולה בקנה אחד עם האמנות בעניין זכויות האדם והמשפט ההומניטרי, שישראל אישררה אותן.

צה"ל מזכיר את התנהלותה של ארה"ב בעיראק ובאפגניסטאן, וטוען שהמערכת אינה מסוגלת להתמודד עם חקירתם של מספר גדול כל כך של מקרי מוות של אזרחים בשטחים. הדו"ח מציין אמנם את הדמיון בין התנהגותו של הצבא האמריקאי להתנהגותה של ישראל בשטחים, אך ממליץ שישראל תלך בעקבות מדינות כבריטניה, קנדה ובלגיה, שביצעו רפורמות במערכות המשפט הצבאיות שלהן ושילבו בהן מנגנוני שיפוט ואכיפה חיצוניים.

הבריאות אינה העיקר

לפלשתינאים נמאס לעזור לישראלים לנקות את מצפונם. לפני עשרה ימים פירסמו עשרים ארגוני בריאות, רווחה, נכים, נשים, סטודנטים וכיוצא באלה מוסדות וולנטריים פלשתיניים, מכתב גלוי שמודיע על ניתוק מגע עם ארגוני סיוע ושירותי רפואה ישראליים, הפסקת הפנייתם של חולים לטיפול רפואי בישראל, וסיום פרויקטים, מחקרים, סמינרים, השתלמויות מקצועיות ופרסומים מדעיים משותפים. בקיצור, כל יוזמה תחת הכותרת "קידום השלום במזרח התיכון". דבר כזה לא היה גם בימים הקשים ביותר של מבצע "חומת מגן" ומותם של 14 הילדים בעזה מהפצצה שהוטלה על ביתו של המבוקש שחאדה.

חותמי המכתב הלא שגרתי טוענים שארגוני זכויות אדם ופעילי שלום מסייעים למרוח את הכיבוש בטיח ורוד, ומסיחים את הדעת מהשתיקה הרועמת של רוב הממסד האקדמי והמקצועי בישראל, לנוכח החנק המדעי, הרפואי והפוליטי שבו שרויים עמיתיהם הפלשתינאים. החותמים מאשימים את הארגונים הישראליים שמאחורי הפעילות ההומניטרית שלהם מסתתרת פוליטיקה. הם דורשים שכספים שגורמים בינלאומיים מפנים ליוזמות משותפות יועברו במישרין למוסדות בריאות ומדע בשטחים.

ערב העברת רצועת עזה לשליטתם, כשדו"ח של עמותת רופאים לזכויות אדם מזהיר מפני קריסת מערכת הבריאות שם, הארגונים הפלשתיניים מציעים לרופאים ולמכוני השלום הישראליים להפנות את מרצם להפגנות נגד הגדר. הכיבוש, הם כותבים, הוא סיבת המחלות בשטחים.

מעניין כיצד כל אחד מהחותמים ינהג אם חלילה ילדו יזדקק לטיפול רפואי מציל חיים בבית חולים "הדסה" בירושלים.

להתנתק מליברמן

בדרך לירושלים, במבואות הצפוניים של נתיבי איילון, יוכל יושב ראש ועדת הפנים של הכנסת, ראלב מג'אדלה, לקבל השראה לקראת הדיון הראשון על תיקון מצבם של ערביי ישראל, בהשתתפות השופט תיאודור אור. ממרומי שלט גדול, מעוטר בדיוקנו של אביגדור ליברמן, מציעה מפלגת "ישראל ביתנו" לחסוך לחברים את המאמץ למצוא פתרון לבעיית אפלייתם של אזרחי ישראל הערבים. לליברמן וחבריו בימין הקיצוני יש פתרון קל וחסכוני - "להתנתק מאום אל פחם". כך כתוב בשלט, לתפארת מדינת ישראל. פשוט וחסכוני. גם פותרים את הבעיה הדמוגרפית, גם חוסכים כסף יהודי וגם מסלקים את האי-נוחות הקטנה בעטיה של אפליית המיעוט הערבי.

כמעט חמש שנים חלפו מאז מהומות אוקטובר 2000 ושנתיים מאז פרסום מסקנות ועדת אור. מעט, אם בכלל, השתנה. כל היישובים הערביים מצויים עדיין במחצית התחתונה של המדרג הכלכלי-החברתי שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. עדיין אין להם מתחרים יהודים על ראשות טבלת האבטלה, הקצאת קרקע לנפש בתוכניות המתאר עדיין נמוכה אצלם פי כמה מזו שביישובים יהודיים סמוכים או דומים.

מה השתנה? הממשלה הקימה ועדת שרים ללימוד מסקנות ועדת אור בראשות יוסף לפיד, שר המשפטים לשעבר. הוועדה חיברה דו"ח חדש, כביכול "גרסת הממשלה" למסקנות ועדת אור. בעצם, זהו מתכון לעיקור המסקנות. כך למשל, בעוד שוועדת אור קבעה כי שורש הרע בכך שאזרחי ישראל הערבים מופלים לרעה כערבים, ועדת לפיד מתמקדת בתחושת הקיפוח שלהם. ועדת אור הציגה הנחיות למדיניות של שוויון בחלוקת תקציבים, בהקצאת קרקע ועוד. ועדת לפיד יוזמת הקמת רשות שתפקידה "לטפל" ו"לקדם". ומה ביחס לעניינים שוליים כמו תקציבים? את זה הוועדה השאירה לראש הממשלה ולשר האוצר. חזקה עליהם שידאגו לערביי ישראל. כמו קודמיהם. ומה ביחס לבעיית האפליה בהקצאת קרקעות שמככבת בדו"ח אור? ועדת לפיד מבטיחה לקדם תוכניות מתאר.

ועדת הפנים תייחד שש ישיבות למחלה הכרונית ותזמן אליהם את שרי הממשלה הנוגעים בדבר ובראשם את ראש הממשלה, שוועדת אור הטילה עליו להוביל את הטיפול. המומחה לערביי ישראל, ד"ר דני גרא, התבקש להציע מרשמים. ואגב, מעניין אם ליועץ המשפטי לממשלה היה מה לומר על שלט חוצות "להתנתק מיוצאי רוסיה", או "להתנתק מחברי כנסת גזענים".
כל הזכויות שמורות ,"הארץ" ©