דו"ח
ביקור בסוסיה - אהוד קריניס – 05. 8. 15
הקדמה
לאחרונה הופיע בדפוס
דו"ח בצלם תחת הכותרת "חרב הגירוש – אלימות, התנכלויות ואי-אכיפת החוק
בדרום הר חברון". יש לשבח את אנשי בצלם על העבודה המקצועית והמהימנה שיצאה
מתחת ידם גם הפעם, כמו בפעמים רבות בעבר. יחד עם זאת, יש להעמיד את קוראי
הדו"ח על העובדה החשובה, שמחברי הדו"ח לא טרחו לציינה בעצמם, שהדו"ח
מצייר תמונה חלקית ומוגבלת ביותר של מה שמתרחש בשנים האחרונות בדרום הר
חברון.
אנשי בצלם בחרו להתרכז בצד גיאוגרפי אחד של אזור זה, הצד המצוי מזרחית
לכביש בית
יתיר- כרמל, והתעלמו לחלוטין ממצבן של חירבות נוספות המצויות ממערב לכביש
זה, אשר
גורלן בשנים האחרונות, דומה מאוד לגורלן של אחיותיהן שבצד המזרחי,
ומבחינות
מסויימות אף חמור ביותר. בניסיון קטן וחובבני מצדי להשלים מעט מן החסר
בדו"ח
בצלם הנזכר, אני מצרף להלן דו"ח קצר משלי על מצבה של אחת מן החירבות בדרום
הר-חברון, שלא זכו להתייחסות בדו"ח בצלם – חירבת סוסיה. מחוסר בידע והכשרה
משפטית, לא אתייחס בדו"ח הקצר שלהלן, למצבה המשפטי של חירבת סוסיה. באשר
לרקע
הפוליטי למה שהתרחש ומתרחש בחירבת סוסיה, מה שנכתב בעניין זה בדו"ח בצלם
אודות סיבות המדיניות הישראלית כלפי תושבי החירבות בצד המזרחי, תקף גם
בדברים
האמורים להלן בנוגע לגורלם של תושבי חירבת סוסיה.
עד לשנת 1985 היה מרוכז
רובו של הישוב הפלסטיני באיזור סוסיה, בשטח הצמוד לסוסיה הקדומה. ההשתלטות
הישראלית הישירה על סוסיה הקדומה התרחשה בשני שלבים עיקריים: בשלב הראשון,
השתלטות
על שרידי הישוב הקדום, הכוללים בית כנסת יהודי עתיק. בשלב השני, שאירע
כאמור
ב-1985, גירשו השלטונות את כשישים המשפחות שהתגוררו במערות בסמוך לאתר
הקדום הזה.
המשפחות המגורשות נפוצו אז לכל עבר: חלקן עבר להתגורר ביטא- עיירת המחוז
הסמוכה,
ואחרות עקרו לחירבות באזור המערות המזרחי (אותו איזור שגורלו נסקר בדו"ח
בצלם
האחרון). משפחות ספורות עקרו לאדמותיהן המצויות בטווח בין סוסיה הקדומה
להתנחלות
סוסיה החדשה שהוקמה שנתיים-שלוש קודם לכן (ההתנחלות סוסיה ממוקמת כשני
קילומטר
דרומית-מזרחית לאתר של סוסיה הקדומה). משפחות אלה השתכנו באדמות השייכות
להן,
באזור המצוי כקילומטר צפונית-מערבית להתנחלות סוסיה.
ביולי 2001 נרצח המתנחל
יאיר הר-ציון, שהתגורר עם משפחתו בסמוך לגדר של התנחלות סוסיה. בעקבות
הרצח גורשו
כל תושבי חירבת סוסיה יחד עם תושבי חירבות נוספות הממוקמות בחלק המערבי
יותר של
אזור המערות בדרום הר חברון. הגירוש הזה
היה ברוטלי יותר מן הגירוש הקודם של תושבי החירבות שבאזור המזרחי שאירע
בנובמבר
1999. באזור המזרחי, גורשו התושבים, תוך פגיעה מצומצמת יחסית במגוריהם;
ואילו
לחירבת סוסיה הובא ציוד מיכאני כבד, שבאמצעותו נהרסו כמעט כל המערות,
ונסתמו בורות
המים במקום. בסוסיה, כמו בחירבות שבאזור המזרחי, שבו התושבים למקום בעקבות
הוראת
צו ביניים של בי"ד העליון, ומאז הם ממשיכים לחיות על אדמתם תחת חסותו של
צו
זמני זה. הצו הזמני הזה אוסר על תושבי סוסיה לשקם את הריסותיהם. וכך הם
נאלצים
בארבע השנים האחרונות לחיות בחורף ובקיץ באוהלים ובבדונים, ללא אפשרות
לשפר באופן
משמעותי את תנאי מגוריהם. מבחינה זו מצבם לאורך השנים האחרונות קשה יותר
ממצבן של
החירבות המזרחיות, שכאמור, ניזוקו פחות בעת פינוין.
*מוחמד נואג'עה (אבו ג'יהאד)
ואשתו זאהירה עם שלושה מילדיהם: מוחמד, נאסר ו-וידאד. מוחמד הבן נשוי,
והוא ואשתו
מתגוררים במקום יחד עם שני ילדיהם הפעוטים.
* חג' אסמאעיל נואג'עה
ואשתו עליה יחד עם ביתם מנאל ובנם יוסוף. יוסוף נשוי לשתי נשים: אימאן
ורביחה, ויש
לו שבעה ילדים קטנים משתי נשותיו.
*ג'אבר נואג'עה ואשתו
סרה. ג'אבר נפטר בחודש שעבר בגיל73. סרה ממשיכה להתגורר במקום עם בנה
אחמד.
*חג' חליל נואג'עה (בן 76) ואשתו ודיחה, המתגוררים במקום בגפם.
*יוסוף אלג'בור (אבו
סאמי). נשוי לשלוש נשים. מתגורר במקום עם נשותיו, ועם ילדיה הקטנים של
אשתו
הצעירה.
סה"כ כשלושים
נפשות.
כאמור לעיל, חירבת
סוסיה ממוקמת כקילומטר מן ההתנחלות סוסיה. שטח של כמחצית הקילומטר מגדר
ההתנחלות
מוגדר על-ידי הצבא כשטח אסור לכניסה ולשהייה ע"י תושבי החירבה. משמעות
הדבר
היא, שלארבע מתוך חמש המשפחות בחירבה (המשפחות המשתייכות לחמולת נואג'עה).
המתגוררות מן הצד הדרומי של הכביש המחבר את התנחלות סוסיה לסוסיה הקדומה,
נותר שטח
מצומצם ביותר לרעות את עדרי הצאן שלהם. היות שהצאן הוא מקור מחייתן
העיקרי, נאלצות
משפחות אלה להוציא ממון רב עבור קניית מספוא לעדרי הצאן שלהם. גם השטח
המצומצם
שנותר בידי המשפחות נתון כל הזמן תחת מאמצי ההתפשטות וההשתלטות של תושבים
מן
ההתנחלות. אנשים אלה כבר סיפחו לרשותם את המטעים הפלשתינאים המצויים בתוך
השטח
שהוגדר כשטח הביטחון, והם ממשיכים במאמציהם להתפשט ולנשל את תושבי החירבה
גם מאדמותיהם
המצויות מחוץ לשטח הביטחון. בנסיבות אלה מופעלת לעיתים קרובות אלימות מצד
המתנחלים
כלפי תושבי החירבה. במקרי האלימות הללו,
חיילי הצבא מתערבים עפ"ר לטובת
המתנחלים, ע"י הכרזת שטח צבאי סגור וגירוש המקומיים הפלשתינאים למגוריהם,
בעוד שהמשטרה מגלה אוזלת-יד גמורה בטיפול בתלונותיהם של תושבי החירבה,
בנוגע
להתנכלויות ולפגיעות שהם סובלים מצד המתנחלים (ראו מספר דוגמאות במהמשך).
המשפחה
הנוספת – משפחת אלג'בור המתגוררת מצידו הצפוני של הכביש, סובלת מהתנכלויות
תכופות
מצידם של המתנחלים המתגוררים במאחז שליד סוסיה הקדומה.
*בית החולים של יטא –
בי"ח אבו חסן קאסם, ממוקם במרחק של כ-10 דקות נסיעה מחירבת סוסיה. על
הכביש
המחבר בין בית החולים לחירבה ניצב מחסום חשמלי בקטע הכביש שליד סוסיה
הקדומה. הצבא
אינו מאפשר לרכבים פלשתינאים, לעבור בכביש, ואינו פותח את המחסום למעבר
אמבולנסים
המוזעקים מבית החולים אל החירבה. כתוצאה מכך, תושבי החירבה נאלצים להעמיס
את
חוליהם על גבי חמורים, או על טרקטורים ולטלטלם בדרכים צדדיות בדרכם לבית
החולים.
באופן זה, זמן ההגעה לבית החולים מתארך לכשעה וחצי.
*הילדים מחירבת סוסיה
בגילאי בית הספר היסודי (יש שבעה כאלה כעת) נאלצים ללמוד ביטא, שמרחק
הנסיעה אליה
לכל צד הוא, כאמור לעיל, שעה וחצי ויותר. כתוצאה מכך, הילדים הקטנים הללו
נאלצים
להישאר במהלך ימי השבוע בבתים של קרובי משפחה ביטא, וזוכים לראות את
הוריהם ואחיהם
יום אחד בשבוע במהלך שנת הלימודים. במרחק של חמש דקות נסיעה בלבד מן
החירבה מצוי
בית ספר יסודי בכפר הקטן תוואנה, אך הגישה לבית ספר זה כרוכה בנסיעה בכביש
סוסיה-מעון, שהנסיעה עליו מותרת למתנחלים ולישראלים בלבד, כך שהפתרון
המתבקש הזה
למצוקתם של ילדי החירבה נותר חסום.
*בתאריך 17.7 הותקפה
ודיחה נואגעה בת 62 על-ידי חבורה של ארבעה מתנחלים בשעה שעבדה בשדה בסמוך לביתה. מתנחל חמוש אחד הכה אותה בידיה בקת של
רובה, בעוד שעמיתיו ידו לעברה אבנים. בעקבות התקיפה נזקקה ודיחה לקבל
טיפול רפואי
בבי"ח אבו חסן קאסם ביטא. בתאריך 9.8 הגישה ודיחה תלונה למשטרת קריית ארבע
על
התקיפה.
| English text |