Protesting the imminent invasion of the Gaza Strip
פעולת מחאה נגד הפלישה הצפויה לעזה
May 11th, 2002
שוב נשלחו אלפי צווי שמונה, וכוחות צבא גדולים התרכזו בכניסות לרצועת עזה. מכל הנאמר באמצעי התקשורת ביומיים האחרונים לפני הפעולה עלה כי הפלישה הגדולה היא שאלה של ימים ספורים. אולי שעות. ברצועת עזה, מזהירים מכל עבר, זה לא יהיה דומה לשום דבר שראינו עד כה. כאילו לא ראינו די. ברצועת עזה, אומרים, זה צפוי להיות מרחץ דמים הדדי. כל זה עוד לא קרה, אבל אין מנוס מהוודאות הגוברת שהדבר עומד לקרות בקרוב מאוד. רבים שמהלכים עדיין בינינו, ישראלים ופלסטינים, עלולים לאבד שם וכאן את חייהם בימים ובשבועות הקרובים, אם ממשלת ישראל לא תבצע עכשיו תפנית חדה לאחור.
מתוך תחושת דחיפות זו החלטנו לשנות את תכניתנו לשבת ללכת לבקר את הכלואים בקציעות-אנסאר. הפעם לא הסתפקנו בגינוי שלאחר מעשה, אלא הפגנו את מחאתנו הלא אלימה בשטח, ובזמן אמת.
התאספנו ביום שבת, כ-150 אישה ואיש מישובי הצפון, חיפה, איזור ירושלים, המשולש והמרכז. יחד איתנו הבאנו אוטובוס מיוחד, עליו, כך קיווינו, יעלו החיילים שישתכנעו כי אין להם מה לעשות בעזה, ויסרבו להמשיך במלחמה מיותרת זו, שמטרתה לשמור על ההתנחלויות, לדכא את העם הפלסטיני וניסיון לייאש אותו מתקוותו למדינה עצמאית.
מכינים את האוטובוס שיחזיר את החיילים הביתה
כקילומטר מהמחסום ירדנו מהאוטובוסים. התחלנו לצעוד לעבר המחסום, נושאים שלטים וקוראים קריאות נגד הכיבוש, נגד פשעי המלחמה המבוצעים ע"י הצבא והממשלה, ובעד פינוי ההתנחלויות.
את פנינו קיבלו שורה של שוטרים, נושאים נשק חם, ללא כל ציוד אחר לפיזור הפגנות. צוות משא ומתן יצא לשוחח עם המפקד, בעוד השאר ממשיכים בקריאות. הקריאה "חיילים הביתה" היתה חביבה על מרבית המפגינים.
נשארנו במקום קרוב לשעתיים, נחים לפעמים בצל החורשה הקרובה, קמים כל פעם שכלי כיבוש זה או אחר היה עובר על פנינו. בשיחת טלפון לחברים מעזה, קיבלנו מסר חיזוק ועידוד. לבסוף האוטובוס פנה כלעומת שבא, לא הצטרף אלינו חייל אחד, אך מי יודע, אולי חלק מהם יחשוב לפני שיצטרף לפעולה בעזה. חזרנו כולנו אל המרכז, לקראת ההפגנה הגדולה של קואליציית השלום בערב. באוטובוס שמעו חלק מאיתנו דיווח בחדשות על ההפגנה הצנועה אך החשובה. דיווחים רבים חזרו שוב ושוב במהדורות החדשות, עד שעות הערב, עת החלה הפגנת ההמונים בכיכר רבין.
תמונות מההפגנה בתל-אביב
