יצאנו אתמול (19/2) לפנות מחסום עפר חדש שהציבו כוחות הביטחון בכניסה לעיסאוויה מול האוניברסיטה בהר הצופים. להבנת הנושא, עיסאוויה היא אחת משכונות ירושלים. הכניסה אותה חסמו נמצאת ליד מגרש החניה בכניסה לאוניברסיטה, וכל עובד או סטודנט שלומד במקום, יכול להעיף מבט על הכניסה כאשר הוא עובר במקום. הצבת המחסום, שהוא סוללת עפר, דוגמת הסוללות שנמצאות בכבישים בכל מקום בשטחים, כחוסמים את הכניסה לכפרים, משמעותה ניתוק השכונה מהעיר. העיריה הציבה את הסוללה בתירוץ שרוצחי השר זאבי עברו דרך עיסאוויה כאשר נמלטו. לשם השוואה, מעניין מה היה קורה אם הרוצחים היו נמלטים דרך רחוב יפו.

על רקע הנוף המדהים של השכונה, שמאחוריה נפרש מדבר יהודה עד לבקעת הירדן, והרי אדום נראים בבירור מאחור, התכנסנו, חברי תעאיוש, ועד הסטודנטים הערבים ופעילים אחרים במגרש החניה הצופה על המחסום. במקום היו מספר שוטרים וחיילי מג"ב. תושבי עיסאוויה, שהפעולה תואמה איתם מראש, החלו להגיע מכיוון השכונה. בסביבות השעה 16:00 ניתן תדריך אחרון על הפעולה, בשלוש שפות, ולאחריו התחלנו לרדת לכיוון המחסום. אנשים לקחו איתם מעדרים ודליים. לאחר שהתאספנו במחסום עצמו, שהוא תלולית עפר בגובה של קצת יותר ממטר וחצי, הכריז במגפון אחד מהשוטרים על ההתכנסות כהפגנה לא חוקית. אם תשתמשו בטוריות, אמר, נאלץ לפנות אותכם בכח. אך אנו התעלמנו ממנו, והתחלנו בעבודה. ערבים ויהודים, מעבירים מיד ליד גושי עפר, אבנים ודליים עמוסים בעפר, עובדים כמה שיותר מהר, מתוך הכרה שיש לנו זמן מוגבל עד שהמשטרה תתערב. ואכן, תוך חמש דקות פרצו השוטרים לתוך הקהל, שניים רכובים על סוסים, והחלו לדחוף ולהכות עם אלות. מיד יצרו אנשי הקבוצה חומה אנושית, שלובי זרועות הסתדרו מול השוטרים, והשוטרים נאלצו לסגת. מאחורי החומה, המשיכו אנשים במרץ לפרק את המחסום.

האנשים שהרכיבו את החומה נשאו שלטים נגד הכיבוש, נגד הקמת מחסומים בירושלים, ונגד מדיניות הריסת הבתים של אולמרט. קראנו בקריאות קצובות "המחסום לא חוקי", וגם "זכותו וחובתו של כל חייל לסרב לפקודה בלתי חוקית", אבל נראה שלא עשינו רושם יותר מידי על השוטרים. העבודה התקדמה, והמוראל היה גבוהה, למרות האוירה המתוחה. השוטרים המשיכו לעמוד לפנינו, ונראה כי חיכו לכוחות נוספים, לפני שיפרצו שוב. מידי פעם קרא אחד מהשוטרים בכריזה כי ההפגנה לא חוקית, וכי יעשה שימוש בכוח לפזר אותה, אם לא נחדול ונתפזר. בשלב מסויים שוב החלו השוטרים לנסות לפרוץ את החומה, ולגרור אנשים מתוך ההתכנסות. האנשים שנגררו היו פסיביים לחלוטין. ראיתי כיצד שלושה או ארבעה שוטרים גוררים אחד מהאנשים, ומעקמים את ידיו ורגליו כאילו הוא בובה, והוא לא מתנגד כלל. לרגע חששתי כי הוא איבד את הכרתו, אך כאשר הניחו אותו, שוב קם, ניער את העפר ממכנסיו, ונעמד.

אחרי זמן שנדמה כנצח, כאשר האנשים בחומה מגינים על העובדים במחסום, הגיעה תגבורת של המשטרה. נוספו עוד סוסים, חיילי מג"ב ושוטרים לפיזור הפגנות, והם החלו בהסתערות. השוטרים השתמשו באלות, ורכבו עם הסוסים לתוך הקהל. היה בלאגן גדול, ולא היה ניתן להבין מה קורה בדיוק. למרות כל ההמולה, עדיין מספר אנשים התמידו במלאכת פינוי העפר. שני סלעים גדולים שהיו קבורים בתוך הסוללה נחשפו, ובאמצעות פטיש ניסו אנשים לרסק את הסלע, ולנסות לדחוף אותו מעבר לכביש. לפתע קול פיצוץ נשמע, ואחריו עוד אחד, ועשן לבן החל להינשא באוויר. גז מדמיע הושלך לכיוון קבוצה של ילדים שעמדו מאחורי המחסום, בצד עיסאוויה, ובמקביל, מנצלים את הבלבול והבהלה שהשתררה, פרצו השוטרים והחלו לגרור אנשים מחוץ למחסום. חלק מהשוטרים עלו על המחסום, שלא נותר ממנו הרבה, ודחפו אנשים אחרים אל תוך ענן הגז המדמיע. חווה קלר, בת 79, נפגעה בראשה מרימון גז מדמיע שהושלך, ואנשים פינו אותה מהמקום, כאשר דם נוזל מראשה.

אחר-כך כבר היה קשה לחזור למחסום, להמשיך בעבודה, ואנשים, ממארגני האירוע, קראו לכולם ללכת לכיוון הצומת שבכניסה לאוניברסיטה. לאט לאט החלו לזרום לשם אנשים, בעיקר פעילים, אך מאוחר יותר גם תושבי עיסאוויה. בצומת החלטנו להתיישב על הכביש ולחסום את התנועה. הכוונה, כך הבנתי, היתה להמחיש לאנשים שבאוניברסיטה את משמעותו של המחסום שהוקם בחצר האחורית שלהם, מתחת לאפם. חסמנו את הצומת בשני מקומות, יושבים על הכביש בשלוש שורות. השוטרים החלו להגיע, ובלאגן החל להיווצר, כאשר מכוניות לא יכלו לצאת מהצומת. בחורה ניגשה אל השוטרים ודרשה מהם לפנות אותנו. אחר-כך פנתה אלינו ונסתה לשכנע אותנו לתת לה לעבור. "זו דמוקרטיה?" התריסה נגדינו. מעניין שפתאום מתעניינת הבחורה בדמוקרטיה, כאשר היא מרגישה בגופה מה זה שחוסמים לה את הכביש, לכאורה ללא כל מטרה מוצדקת. שוב עברו דקות ארוכות, והצומת נעשתה דחוסה יותר ויותר. אלה שאינם יכולים לצאת מהאוניברסיטה, ואלה שאינם יכולים להיכנס. אמבולנס שהוזעק לטפל בפצועים מפינוי המחסום נשמע מרחוק, והופיע כשהוא עוקף את הפקק מן המדרכה. באותו רגע פרצו השוטרים לתוך השורות, והחלו להרים אנשים מהכביש. סוסים שנכנסו לתוך הקהל גרמו לבהלה. אנשים עמדו בצידי הכביש וצעקו "לא לא לא יעבור, הפשיזם לא יעבור". אחד מפעילי תעאיוש נגרר אל הסוסים, כאשר השוטרים מכים אותו, ונלקח למעצר. בינתיים התכנסנו כולם שוב במגרש החניה, לאחר שפיזרו את החסימה שלנו, והכרזנו על תוצאות הפעולה: 3 פצועים, 5 עצורים. המשטרה מתכוננת להשאיר את העצורים במעצר כל הלילה, אמרו לנו. בואו למגרש הרוסים לדרוש לשחרר את העצורים.

אוטובוס מאורגן הביא את פעילים ותושבים אל מקום המעצר, ושם עמדנו שעות ארוכות, בקור הירושלמי, נושאים שלטים בגנות הכיבוש ובעד שחרור העצורים. אנשים ניצלו את הזמן להחליף חוויות על האירוע המסעיר, לאכול קצת וופלות, פיתות ופלאפלים שהביאו אנשים, ובכלל להכיר קצת יותר פרצופים חדשים. בסופו של היום המעייף שוחררו לשמחתינו כל העצורים (שהיו ארבעה בדיעבד), ואנחנו קיבלנו אותם בתרועות שמחה, שמחים על שחרורם, אך בוודאי גם בגלל שלא נצטרך להמשיך לעמוד בקור...

Yesterday, February 19, we went out to remove a new soil barrier that the security forces have placed at the entrance to Issawiya, facing the Hebrew University campus on Mount Scopus. Issawiya is a part of greater Jerusalem. The entrance that was blocked is close to the parking lot at the entrance to the university campus, and every university worker or student can easily see it when passing by. The barrier - an earthen dike like those piled on roads throughout the occupied territories blocading villages - means isolating the neighborhood from the rest of the city. The Jerusalem municipality has placed the barrier there claiming that Minister Ze'evi's assassins escaped through Issawiya. What would have happened had they escaped via Jaffa St., one wonders.

Against the breathtaking view of the neighborhood behind which lie the Judaean desert down to the Jordan Valley and the distant Edom range, we gathered: members of Taayush, The Arab Students' Committee, and other activists, in the parking lot overlooking the barrier. There were several policemen and border-guardsmen present. Issawiya residents with whom the action was pre-coordinated, began to arrive from the neighborhood itself. A last briefing in 3 languages was held around 16:00 following which we proceeded down to the barrier. People carried hoes and buckets. After we gathered at the barrier itself, a soil pile over 1.6 meters high, a policeman holding a megaphone declared the gathering to be an illegal demonstration. If you use hoes, he said, we shall have to remove you by force. But we ignored him and started working, Arabs and Jews, handing each other lumps of earth, rocks and buckets full of soil, as fast as we could, realizing we had little time until the police would intervene. Indeed, 5 minutes later policemen broke into the crowd, two of them on horseback, and started shoving and clubbing people. Members of the group immediately formed a human wall, arm in arm, facing the policemen who had to retreat. Behind this human wall, people quickly continued to dismantle the barrier.

The people standing in line carried signs protesting the occupation and barriers in Jerusalem, as well as Olmert's house demolitions policy. We chanted "The barrier is illegal!" and "It is the right and duty of every soldier to refuse an illegal order!", but the policemen, obviously, were not overly impressed… The work continued and morale was high, in spite of the tension. Policemen continued to face us, seemingly waiting for reinforcements, before charging again. Occasionally one of the policemen would use the megaphone to announce that the demonstration was illegal and force would be used to disperse it if we do not do so on our own. At some point the policemen resumed attempts to break up the line of people and drag some of them by force. The people dragged away remained totally passive. I saw 3-4 policemen dragging one of them, twisting his arms and legs like a puppet's, without him offering any resistance. For a moment I was afraid he had lost consciousness, but when they put him down, he rose, shook the dirt off his trousers and stood up.

After what seemed an eternity, with the human-wall protecting the people working on the barrier, police reinforcements arrived. These included more horses, border-guardsmen and the demonstration-dispersal police unit, and they charged. The policemen used clubs and rode their horses into the crowd. The situation became very chaotic, it was hard to tell what exactly was going on. In spite of the chaos, there were still some people dismantling the barrier. Two large boulders hidden in the soil barrier had been exposed and people were trying to break them up with a sledgehammer and push it away across the road. Suddenly a blast was heard, then another one, and white smoke began to fill the air. Teargas was thrown towards a group of children standing behind the barrier, on the Issawiya side, while at the same time, taking advantage of the confusion and panic that ensued, policemen charged and started dragging people away from the barrier. Some of the policemen climbed up the barrier (the little of it that was left), and pushed others into the cloud of teargas. Hava Keller, 79 years old, was hit in the head by a teargas grenade that had been thrown. She was evacuated, her head bleeding.

Then it became difficult to return to the barrier and continue working, so the action's organizers asked everyone to go towards the junction at the university gates. People had begun to move over there, at first mostly activists, and later Issawiya residents as well. At the junction we decided to sit on the road and block the traffic. The purpose as I understood it, was to make people in the university realize the meaning of a barrier put up in their backyard, right under their noses. We blocked the junction at two points, sitting on the road in three rows. Police arrived and things started getting out of hand, as cars could not cross the junction. A young woman approached the policemen and demanded they remove us. She then appealed to us, trying to convince us to let her across. "Is this democracy?" she challenged. Suddenly the lady's interest in democracy is aroused, when she senses physically what it means to be blocked off for no just reason. Again, time passed and the junction became more and more clogged with those who couldn't leave the university and those who couldn't enter. An ambulance that had been summoned to care for the wounded from the barrier was heard from afar, and appeared suddenly, on the sidewalk. That same moment policemen charged the rows of people seated and began to left people off the road. Horses charged into the crowd and caused panic. People standing on the side yelled "No, no, no way! Fascism is not our way!" One of the Taayush activists was dragged towards the horses, beaten by the policemen throughout, and arrested. Meanwhile we all gathered at the parking lot, after our sit-in blocade was dispersed. Results: 3 wounded, 5 arrested. The police intended to leave those arrested in custody all night, so we were told. Come to the police headquarters (Russian Compound in the center of Jerusalem) and demand their release.

A bus drove activists and residents to police HQ where we stood for hours in the Jerusalem cold, carrying signs protesting the occupation and demanding the release of those arrested. People used the time to talk about their experiences, eat some wafers, pita and falafel, and get acquainted with some new faces. At the close of a tiring day, fortunately all those arrested (they had been four) were released and we received them with joyful shouts, glad to see them free, and relieved not to have to continue our vigil in the cold…

(Written by Itai, translated by Tal Haran)