ביום שבת, 4.5.02, יצאנו בשיירת מחאה והזדהות עם תושבי
הכפרים באיזור
דרום הר-חברון. השיירה היא חלק מנסיוננו ליצור לחץ ציבורי שישפיע על
החלטת הבג"ץ שיתקיים ב – 9 למאי ויקבע את גורל תושבי האיזור. אם הבג"ץ
ידחה את עתירת התושבים, אנשי דרום הר חברון יגורשו מאדמתם.
בפעולתנו ביקשנו להביע מחאה על מדיניות הגירוש של האוכלוסיה הפלסטינית המתגוררת
באזור, ליצור דעת קהל שאינה סובלת את גירושם של תושבים חפים מפשע ולפעול
ביחד עם התושבים למען שמירה על זכויותיהם האלמנטריות למגורים על אדמתם.
תושבי האיזור נמצאים בסכנת גירוש מתמדת, הרחק מאור הזרקורים ומעיני התקשורת.
דווקא על רקע האירועים הקשים שהתרחשו לאחרונה בשטחים הכבושים, כאשר זכויות
האדם נרמסות ברגל גסה, חשוב להפנות את תשומת הלב התקשורתית והציבורית למדיניות
הגירוש של הממשלה ולפעול למניעת הטרנספר של תושבי האיזור.
אם נאפשר לטרנספר בדרום הר חברון להתקיים הוא ימשיך גם במקומות אחרים.
לפרטים נוספים על איזור דרום הר חברון: www.southebron.com
רקע על דרום הר חברון:
בדרום הר חברון מתגוררת אוכלוסיה כפרית של מספר אלפים המתפרנסת מחקלאות ורעית
צאן המשמרת מזה דורות אורח חיים ייחודי של מגורים במערות, סוכות ואוהלים,
בריכוזי אוכלוסיה קטנים של 4-5 משפחות. עד 1947 שטחי אדמתם התפרשו עד אזור ערד.
בעקבות המלחמות 48 ו-67 נחסמה הגישה וצומצמו שטחיהם. במהלך שנות ה- 70 הוכרזו
שטחים נרחבים כשטחים צבאיים סגורים, למרות שבפועל צה"ל לא השתמש בהם. בשנות
ה- 80 השטח הוכרז כאדמות מדינה והחלו לבנות התנחלויות רבות. בשנים אלו היו
גירושים ספוראדיים וחייהם של התושבים הנותרים הוקשו באמצעות איסורים, כגון
איסור על רעיה ועיבוד קרקע בזמנים שונים בשנה. הגירושים המאסיביים החלו
מנובמבר 1999, כאשר גורשו כ- 750 תושבים תוך הריסת ואטימת האוהלים והמערות.
בעקבות מאבק ציבורי הוחזרו התושבים בהוראת הבג"צ באביב 2000.
ב- 4.7.01, לאחר הריגתו של תושב ההתנחלות סוסיא יאיר הר סיני על ידי פלסטינים,
החליט המינהל האזרחי, בשיתוף צה"ל, לגרש תושבים מהאזור (ביניהם אלו שהבג"צ
פסק להשאירם), להרוס בתים בחמישה יישובים באזור, בהם מתגוררים כ- 1000 תושבים
פלסטינים. בנוסף להריסת סככות, גדרות ותנורי אפייה (טבונים), שפכו חיילי צה"ל
ואנשי המינהל אבנים וחול לתוך שישה בורות חפורים בסלע.
בספטמבר 2001 יצאה שיירת מזון וסולידריות של ארגון תעאיוש לאזור סוסיא.
בלילה שלמחרת הצבא יצא במסע גירוש נוסף (118 תושבים) תוך כדי זריעת הרס
ברכושם, כולל השחתת בור המים שמולא אך יום קודם לכן במים שהובאו על ידי
השיירה. התושבים עתרו לבג"צ וקיבלו צו בינים המורה להם לחזור לשטח. על אף
כל זאת, הצבא ניסה ומנסה להערים קשיים רבים על התושבים ומונע מהם לשקם
את חייהם במקום, בחלק מהמקרים תוך הפרה מפורשת של החלטת הבג"צ.