רקע

 

בשבועות האחרונים, מאז שהתפרסמה התוכנית של עיריית ירושלים להריסת כ- 90 בתים בשכונת אל-בוסתן שבסילואן, הצטרפנו, פעילות ופעילי בת-שלום, קואליצית נשים לשלום, המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית, אנרכיסטים נגד גדרות ותעאיוש לוועד הפעולה של תושבי השכונה במאבק נגד התוכנית להריסת בתיהם.

 

הכפר סילואן שסופח לירושלים ב67' שוכן במקום בו זוהה האתר הארכיאולוגי "עיר דוד". במהלך השנים נערכו בכפר חפירות ארכיאולוגיות, הוקמו פארקים ארכיאולוגיים ועמותות התנחלות שונות אף התנחלו בכמה בתים בכפר. השכנות עם המתנחלים שנכפתה על הפלסטינים תושבי סילואן מעולם לא היתה "שכנות טובה". במקביל שקדה עיריית ירושלים על הריסה מסיבית של כל בניה ערבית בשכונה תוך שהיא מאשרת בדיעבד בניה לא חוקית יהודית. בניה חוקית בשכונה אינה אפשרית משום שאין לשכונה תכנית מתאר, וזאת למרות שהיתה תכנית ירדנית כזו עד 67'. עם הכיבוש ביטלה עיריית ירושלים את תכנית המתאר הירדנית אך בעקבות לחץ בין-לאומי התחייבה להפיק תכנית חלופית תוך שנתיים. למותר לציין שתכנית כזו אינה קיימת עד היום, כך שבפני תושבי סילוואן אין דרך חוקית לבנות.

 

בסוף חודש מאי השנה התפרסמה תוכניתה של עיריית ירושלים להרוס את שכונת אל-בוסתן על 88 בתיה כדי להקים על שטחה פארק ארכיאולוגי . בין הטיעונים המוזרים שנתנה העיריה לצעד זה היו הדאגה לבטחון התושבים במקרה של שיטפון (דהיינו, יש להרוס את בתיהם ולהותירם בלא קורת גג מתוך חשש שמא יפגעו ביום מן הימים משיטפון פתאומי); ושהבניה אינה חוקית – וזאת במצב שבו חלק מהבתים בשכונה הם מהמאה ה18-, אחרים נבנו לפני 67'  ע"פ תכנית המתאר הירדנית, ולגבי אחרים כבר מזמן חל חוק ההתיישנות על עבירות הבניה. בסופו של דבר נמצא סעיף בחוק המאפשר הריסת השכונה כולה לשם הקמת פארק ציבורי.

 

עד כה, למרות הפרסומים השונים, לא חזרה בה העירייה מכוונותיה. גם בדיון בוועדת הפנים של הכנסת, שבו נדרשה העירייה לענות על שאלות קשות, כל שהבטיחו נציגיה הוא שהם יעלו את הנושא מחדש בעירייה.

 

התוכנית להריסת שכונת אל-בוסתן מהווה נדבך נוסף במאמצי ממשלת ישראל, עיריית ירושלים והמתנחלים לקבוע עובדות בשטח "ולייהד" את ירושלים המזרחית על-ידי הקמת התנחלויות חדשות ובמקביל הריסת בתי הערבים. בסך-הכל נהרסו בירושלים המזרחית במהלך 2004 114 בתים, ומעל 50 בתים נהרסו עד כה בשנת 2005. בשכונת אל בוסתן מתגוררים כ- 1000 תושבים ומאז אוגוסט 2004 נהרסו בשכונה ובסמוך לה 10 בתים.

 

קישור למאמר של דוד שולמן על חוויותיו ביום העבודה

http://www.kibush.co.il/show_file.asp?num=5446

 

 


> English Version

 

> Pictures
by Shahar Vardi


> Pictures
by Peter Lehahn

> Back

 

 

 

 

 

Background

 

Over the last weeks, ever since the Jerusalem municipality's plan to demolish 90 houses in the al-Bustan neighborhood in Silwan has been announced, we, activists of Bat-Shalom, the Coalition of Women for Peace, the Alternative Information Center and Anarchists against Fences and Ta’ayush joined the action committee of the neighborhood residents in the struggle against the plan to demolish their houses.

 

The Silwan village, that has been annexed to Jerusalem in 1967, is located in the place where the archaeological site of "the City of Arial" has been identified. Over the years archaeological excavations have been launched, archaeological parks have been set up and various settlers' associations seized control over houses in the village. The neighborhood of the settlers has been forced upon the village inhabitants; at no time has it been "good neighborhood". Parallel to this, the Jerusalem municipality has resorted to the practice of massively demolishing every Arab construction in the area while endorsing ex-post-facto any illegal Jewish building. Legal building in the neighborhood is impossible since it has no municipal master plan, though it had one under Jordanian rule. In the wake of the 1967 occupation, the Jerusalem municipality abolished the Jordanian master plan but as a result of international pressure undertook to provide a new one within two years. Needless to say, no such plan exists today and as a result the Silwan inhabitants have no legal way of building.

 

At the end of May this year the Jerusalem municipality's plan to demolish the al-Bustan neighborhood with its 88 houses in order to set up in its place an archaeological park got publicized. Amongst the curious arguments advanced by the Jerusalem municipality in support of the plan was the concern for the safety of the inhabitants in case of flooding (that is, to demolish the houses of the residents and to leave them without a roof above their heads lest they may be hurt by a sudden flooding); and the illegal nature of the construction in the area – and this in a situation where some of the buildings in the neighborhood date from the 18th century, others were built before 1967 in conformity with the Jordanian master-plan and still others fall under the Statute of Limitations. As a last resort, the municipality has found a paragraph in the law which permits the destruction of the entire neighborhood to set up a public park in its place.

 

Up till now, despite the various publications, the municipality has not formally retracted its intentions. Faced with difficult questions in a recent meeting of the Knesset's Committee for Interior, the municipality's representatives merely promised that they would raise the matter again for re-examination.  

 

The plan to demolish the al-Bustan neighborhood should be viewed in the context of the long-term efforts of the Israeli government, the Jerusalem municipality and the settlers to present the international community with a "fait accompli" and to "judaise" Arab East Jerusalem by constructing new settlements and at the same time demolishing Arab houses. All-in-all, 114 houses were demolished in East Jerusalem in 2004 and fifty more in 2005 up till now. Some 1,000 residents live in the al-Bustan neighborhood and since August 2004 ten houses were destroyed in the neighborhood or close to it. 

 

link to article by David Shulman on the work-day