בעמוד זה ואחרים:

• חריש משותף - 4 בדצמבר 2004
  
• בג"ץ אסר לגרש את דרי המערות מדרום הר חברון - קראו כתבת "הארץ"

• רקע: הפלסטינים תושבי דרום הר חברון והכיבוש הישראלי.
  

• שיירת הזדהות של תעאיוש, 15/9/2001.
  

• צה"ל מגרש 118 תושבים, 16/9/2001.
  

• פעולות הזדהות של תעאיוש וקבוצות אחרות, 25/9/2001-24.
  

• צה"ל מכריז על "שטח צבאי סגור", 26/9/2001.
  

• פעולת מחאה מאורגנת ע"י תעאיוש, 29/9/2001.
  

• צה"ל מונע פעולה נוספת של תעאיוש , 27/10/2001.
  

• פעילות תמיכה מתמשכת בתושבים הפלסטינים.
  

• שיירת סולידריות ומשלוח שמיכות, 11 בינואר 2002.
  

• שיירת מחאה וסולידריות, 5 במאי 2002.
  

• כמה קילומטרים הלכת היום לבית הספר?! [26 באוקטובר 2002]
  

• פעילי תעאיוש הותקפו על ידי מתנחלים בדרכם לחרוש עם חקלאים פלסטינים [18 בינואר 2003]
  

• התקפה ברוטלית נוספת על חקלאים פלסטינים [1 בפברואר 2003]
  

• דוח פעילות של ועדת דרום הר-חברון [אפריל 2003]
  

• שיירת קציר וסולידריות נגד האלימות [יוני 2003]
  

• סיור בדרום הר-חברון, 6 בדצמבר 2003
  

• בעברית קוראים לזה טרנספר [פברואר 2004]

• יום עבודה, 24 באפריל 2004
  
• מחנה קיץ בח'ירבת טוונה - 11 -- 22 ביולי 2004
  

---




פעולות נוספות מאורגנות ע"י תעאיוש.


"הצל האורב של הגירוש" מאת יפתחאל וגורדון.


עדותו של חגי מטר (פעיל תעאיוש) במשפט סרבני הגיוס, 24 ביוני 2003


קישורים למאמרים בנושא בעברית, אנגלית וצרפתית.


מפות תצלומים ועדויות, באתר www.Southebron.tk

- - - המתינו בסבלנות לטעינה של 26 תמונות - - -

בדרום הגדה המערבית, באזור יאטא, מצויים כמה כפרים שבכל אחד מהם עשרות משפחות פלסטיניות מתגוררות במערות ובבקתות, ומתפרנסות מגידולים חקלאיים ועדרי צאן. זה שנים המינהל האזרחי מנסה לגרש משפחות אלה מכפריהם בטענה שאין להם זכות לחיות שם, ושבתיהם נבנו ללא רשיון חוקי. ביולי 2001 החליט המינהל האזרחי בעצה אחת עם צה"ל, להרוס בתים בחמישה כפרים באזור בהם מתגוררים כ-1000 פלסטינים: סוסיא, ואדי אל רחים, חירבת א-נבי, אמנאיזיל, וחירבת אל נאאטשה. בנוסף להריסת מקומות מחסה, גדרות ותנורי טאבון, חיילי צה"ל ועובדי המינהל האזרחי גם השליכו אבנים ושפכו פסולת וחול לתוך שש בארות ששימשו כמקור-מים בלעדי במקום. המשפחות מתמודדות עם מחסור קשה במים ובמזון, חלקן מתגוררות במכוניות נטושות וכמה מהן חונות תחת כיפת השמש ללא קורת גג.

בשבת, ה-15 בספטמבר, הביאה שיירת הזדהות משלוח מזון ומים אל כפרים הרוסים באזור דרום הר חברון.

בשיירה שלנו, שאירגנו חברי תעאיוש – שותפות ערבית-יהודית מירושלים, ביטאנו את רגשי ההזדהות שלנו עם תושבי הכפרים ההרוסים על ידי הבאת מים ומצרכי מזון חיוניים. פעולה זו פתחה סדרה של פעולות וארועי הזדהות, בציינה שנה לאינתיפאדה ושנה תמימה של סגר, "כתר", הפצצות, הוצאות להורג וזוועות אחרות פרי המדיניות הישראלית. סידרת הפעולות מתואמת על ידי קואליציה של ארגוני שלום, בכללם תעאיוש, תחת הכותרת "סולדריות – ארגונים נגד הכיבוש".

ביום ראשון, ה-16.9.2001, 24 שעות בלבד אחרי שהובלנו את שיירת ההזדהות עם משלוח המים והמזון, הגיע צה"ל והרס את מגוריהן ומקורות המים של המשפחות אצלן ביקרנו ומשפחות אחרות בסביבה. 118 בני-אדם גורשו מאדמתם אל שטחי A של הרשות הפלסטינית.

צעד זה נועד לא רק להעניש פלסטינים על חלקם במחאה משותפת עם ישראלים, אלא גם כצעד נוסף בשרשרת ארוכה של הפרות צה"ל של זכויות הקהילה במרוצת השנים, חרף צווי בג"ץ האוסרים לגרשם. ההגיון הפוליטי הוא שישראל מתכוונת לספח שטח זה.

גירוש הדרגתי זה מתרחש לנגד עינינו שעה שאמצעי התקשורת ממשיכים לספר על "הפסקת אש" ו"הקלות בסגר". לא ננטוש את שותפינו הפלסטינים בשעת מבחן זו.

ביום שני ושלישי, ה-24-25.9.2001 , פעילי תעאיוש והרבנים לזכויות אדם, והוועד נגד הריסת בתים עמדו בצד המשפחות על אדמתם כביטוי להזדהות, להציל משהו מהחורבן שהמיט צה"ל במקום, וכתמיכה במאבק המשפטי נגד גירוש זה המכין את הקרקע לסיפוח לאלתר.

ב-25 בספטמבר 2001 הוגשה עצומה לבג"ץ בדרישה שהפלסטינים יורשו לשוב לבתיהם.

פרקליטות המדינה פסקה שהמינהל האזרחי לא רשאי לפעול לגירוש הצד העותר ממקום מגוריו או להרוס מבנים קיימים בו הוא מתגורר בטרם יגיע בית המשפט להכרעה נוספת. הכרעה זו הפכה לצו בית משפט.

אותו ערב דווח בתקשורת (ערוץ 1) שהמינהל האזרחי והצבא הודיעו כי לעת עתה, לאור פסיקת בית המשפט, יחדלו לגרש פלסטינים מהאזור ולהרוס את בתיהם.

בבוקר המחרת (26.9), כשניסו תושבי אזור סוסיא להגיע לבתיהם, מנעו זאת מהם חיילי צה"ל. האזור הוכרז כשטח צבאי סגור עד ה-26.10.2001.

הפרה ברורה זו של זכותם האנושית הבסיסית, של ההחלטה המפורשת של בג"ץ, ושל הבטחות פומביות של שלטונות אזרחיים וצבאיים שופכת אור על העניין שעל הפרק: גירוש תושבים פלסטינים מהאזור כדי להכינו לסיפוח לישראל. את מה שהישגנו בפעולות ההזדהות ובמבצע משפטי נגד הגירוש והטרנספר, מנסים עתה שלטונות הצבא להפוך על פיו.

בשבת, ה-29 בספטמבר, תעאיוש הוביל באזור פעולת מחאה של מאות פעילים, בהשתתפות גוש שלום, שלום עכשיו, קואליציית הנשים למען שלום צודק, ויש גבול.

ברגל ובעגלות טרקטור עשינו את דרכנו לשטחי הפלסטינים. הצבא והמשטרה היו נוכחים אך לא התערבו. התחלקנו לכמה קבוצות, בראש כל אחת מהן אחד ממארחינו ואחד מחברנו אשר תרגמו, וביקרנו את אתר ההרס, שמענו על ההיסטוריה של האזור ושל הרדיפות שסבלו אנשים אלה מידי המתנחלים והצבא. לאחר מכן, התכנסנו לשיחות סיום, ביניהן גם זו של עורך דין המטפל בתלונות התושבים, שלמה לקר. הוא עודד אותנו להפגין נוכחות לעתים מזומנות ובכמויות גדולות יותר. הלוואי...

בינתיים, פואד בן אליעזר הצהיר שמותר לתושבים לחזור וכי הצבא לא ינקוט עוד כל צעדים נגדם מבלי להיוועץ עמו. בפירוש הדבר עוד ניווכח. אנו תקווה שניצחנו בקרב זה האחד. אבל דבר אינו ודאי, וצפויים לנו בוודאי עוד הרבה דברים מסוג זה.

בשבת ה-27 באוקטובר, יצאו כ-150 פעילי תעאיוש להצטרף למסיק זיתים באזור סוסיא כדי להבטיח את שלום התושבים הפלסטינים מפני תקיפות המתנחלים והצבא בזמן המסיק.

מחסום משטרה וצבא עצר את הקבוצה במרחק כ-500 מטרים לפני ההנחלות סוסיא והוצג צו "שטח צבאי סגור" בתוקף מה-26.10 עד ה-26.12. חברי כנסת ניסו להפעיל את השפעתם לביטול הצו, אך ללא הועיל.

אנשי תעאיוש נותרו באזור עד שעות אחה"צ כדי להבטיח שהמתנחלים לא יטרידו את הפלסטינים בשעת המסיק.

אז המשיכה הקבוצה אל ביתו של שר הביטחון כדי להפגין נגד החלטת הצבא, עם שלטים כגון "צה"ל – צבא המתנחלים", ו"צה"ל מונע פעילות שלום" (לפרטים נוספים בעברית, ראה מאמר אינדימדיה:"שיעור בדמוקרטיה פעילה" להלן, ואת סיכום הארועים שכתב שמוליק).

(חזרה לראש העמוד)

תעאיוש ממשיכה לתמוך בהמשך נוכחותם של התושבים הפלסטינים באזור סוסיא. דיווח על ביקור חברי תעאיוש באזור ב- 13 באוקטובר 2001 פורסם באינדימדיה ולהלן מובא דיווחו של ניב גורדון מביקור חברי תעאיוש באזור ב- 16 בנובמבר 2001:

"ביחד עם עוד חמישה פעילי תעאיוש, תנועה לשותפות ערבית יהודית, נסעתי ביום שישי האחרון לאזור דרום הר חברון לבקר את משפחת אל-נואג'עה שגורשה לפני מספר חודשים מאדמתה, וחזרה אליה רק בעקבות צו ביניים של בג"ץ. כזכור, במשך שלושה ימים בחודש יולי השנה ניהלו צה"ל והמנהל האזרחי מסע הרס, גרוש והפחדה נגד התושבים הפלסטינים. הפעולה התפרסה על פני שטחים נרחבים מבעבר, וכללה ריכוזי תושבים בכל האזור שבין יטא לבין הקו הירוק. הגירוש בוצע ללא התראה מוקדמת, וההרס היה שיטתי בהשוואה למקרים קודמים. מערות מגורים שבעבר נאטמו, נהרסו כליל על ידי דחפורים, שגם סתמו את רוב בורות המים שבשטח, השמידו יבולים, הרגו בעלי חיים והשחיתו רכוש רב שדיירי המערות לא הספיקו לפנותו. בין מאות המגורשים היו גם כאלה שבג"צ אסר במפורש לגרשם בהחלטתו בצו קודם מחורף 2000. במהלך ימי הגירוש ואחריו, מנע הצבא מהצלב האדום להגיש לתושבים סיוע הומניטארי בסיסי שכלל מזון, שמיכות ואוהלים.

הפעם נסענו על מנת לעזור למשפחת אל-נואג'עה למדוד את השטח שבבעלותם מזה דורות, כך שבעת הדיון בבית המשפט העליון יוכל עורך דינם, שלמה ליקר, למסור לשופטים נתונים מדויקים בנוגע לאדמה. לעזור פירושו במקרה זה להגן, שהרי אילולא היינו באים, המתנחלים והצבא היו מתנכלים להם ולא היו מאפשרים להם לבצע את המדידה. גם כך, בסופו של דבר, נכשלנו במשימה.

הגענו מדרום. מהרגע שנכנסים לשטחים הכבושים הנסיעה נעשית מהירה. הכבישים חדשים ותנועת רכבי המתנחלים דלה; לפלסטינים כמובן אסור לנוע עליהם. בימים אלו נסללים עשרות קילומטרים באזור דרום הר חברון, למרות זעקתם של ראש הממשלה ושר האוצר שישראל נתונה במצב חירום כלכלי. למפעלים ולמובטלים בתוך ישראל אין כסף, למתנחלים בשטחים כנראה שעדיין יש.

השטח של משפחת אל-נואג'עה גובל בהתנחלות סוסיה, שהוקמה ב-1982 ומכילה כמה עשרות בתים עם גינות, בית כנסת, גני ילדים ומרכז קהילתי שנבנה על ידי מפעל הפיס. לתושבים הפלסטינים, שעל אדמתם נבנתה ההתנחלות, אין אפילו חשמל, מים זורמים, או כביש שמוליך לביתם.

כדי למדוד את השטח צריך שמשהו ילך לצד הגדר העקורה של משפחת אל-נואג'עה עם מוט מדידה, כאשר מהנדס השטח יחד עם עוזריו הממוקמים על גבעה בלב החלקה, משקיפים על המוט ומחשבים את המרחק. ביחד עם מוחמד אל-נואג'עה, נציג המשפחות באזור, הלכנו שלושה חברי תעאיוש לכיוון ההתנחלות, כאשר כל כמה מטרים אנחנו עוצרים, מחזיקים את מוט המדידה במאוזן, עד שהמהנדס רושם ומסמן לנו להמשיך. כשהתקרבנו כדי כמה עשרות מטרים מההתנחלות בא לקראתנו חייל סדיר.

"מה אתם עושים כאן ללא נשק?" שאל החייל שנראה מופתע לראות אנשים לא חמושים. "אתם לא מפחדים שערבים ירצחו אתכם?"

העובדה שמוחמד אל-נואג'עה עמד לצדי כאשר השאלה נשאלה לא ערערה אף לרגע את תפיסת העולם של אותו חייל. החלטנו לא להתייחס ולהמשיך לעבוד, אך הסדירניק הזעיק את קצין הביטחון של ההתנחלות, שהזעיק עוד מספר מתנחלים.

"אתה ערבי?" פנה אחד המתנחלים למוחמד. "לך מפה! תחזור ליטא!" ואז הביט בי ושאל, "אתה אח שלי, או אח שלו?"

המתנחלים הזעיקו ג'יפ עם חיילי מילואים. אך משימתם היחידה, כפי שהמחישו במעשיהם, הייתה לגרש את מוחמד מהאזור. "מה אתה עושה כאן?" שאל החייל תוך שהוא לוקח ממוחמד את תעודת הזהות. "לערבים אסור להיות כאן," אמר בטון מאיים כשהוא מצביע על האדמה, אדמתו של מוחמד.

כל סגנונן הדיבור וההתייחסות של החיילים למוחמד הייתה משפילה. כאשר בקשנו מהם שיזדהו הם סרבו בתוקף, ורק אחרי וויכוח קצר המפקד הסכים לומר שקוראים לו יקי. עמדנו לצד שדה כרוביות, תותים, ופטרוזיליה ששתלו המתנחלים בניגוד לחוק על אדמת משפחת אל-נואג'עה, אבל זה כלל לא עניין את יקי וחבריו. את המדידה יכולנו להמשיך רק לאחר שמוחמד, בעל האדמות, עזב את האזור.

כשהגענו לצד השני של השטח, המרוחק כקילומטר מההתנחלות, הצטרף אלינו אחד המודדים הפלסטינים. כעבור מספר דקות שוב הגיע הג'יפ הצבאי ושוב לקחו מהפלסטיני את התעודה. הפעם החיילים נענו לבקשתנו והתקשרו למשטרה. אחרי מספר דקות הגיעו השוטרים שהחליטו לקחת גם את תעודות הזהות שלנו. בזמן שהם בדקו את הפרטים האישיים שלנו ברשת הקשר, הזעיקו השוטרים את המנהל האזרחי, שעל פי הצהרת מפקד המשטרה, "הם הריבון בשטח ורק הם יכולים להחליט אם מותר לכם להמשיך למדוד."

חיכינו כחצי שעה, אבל אנשי המנהל לא הגיעו. השעה כבר הייתה מאוחרת, והפלסטינים היו צריכים ללכת להתפלל ולאכול את הארוחה המפסקת לאחר יום הרמדאן הראשון. המשטרה בינתיים החזירה לכולנו את תעודת הזהות, ולאחר התייעצות החלטנו לשוב הביתה למרות שנשאר לנו כרבע שעה עבודה.

כבר התחיל להחשיך שהגענו למכוניות, ופתאום הגיח הג'יפ הלבן של המנהל האזרחי. יצאתי מהאוטו להחליף מילה עם הקצין האחראי, שמייד הודיע לי שעל פי צו הביניים של בית המשפט כל עבודה בשטח אסורה, ושלדידו מדידה הנה עבודה.

"המדידה מנוגדת לחוק?" שאלתי. כן, הסביר הקצין, כאשר הוא מודיע לי שבכוונתו להגיש נגדנו תלונה. אותו קצין זוטר הוא כאמור הריבון בדרום הר חברון, ואולי היה אף שותף פעיל בפעולות הגירוש וההרס הברוטאליים.

פן אחד, דרמתי, של הטרנספר, הוא מבצעי הגרוש המסיביים של כוחות הביטחון. לאחר הגירושים תופסים המתנחלים קרקעות וקובעים עובדות בשטח. מאחזים חדשים מוקמים באותם אזורים שמוכרזים כשטח צבאי סגור או שטח אש. פן אחר, כמעט בנאלי, הוא האיסור הקטגורי על אדם לבקר באדמתו, להציץ בה, למדוד את גבולותיה, ולו כהכנה לדיון משפטי. הביקור הקצר הזה אושש את החשש של תעאיוש כי כמו בגירושים הגדולים גם בגירושים ה"קטנים" פעולות המנהל האזרחי, הצבא, והמשטרה מתואמות באופן הדוק עם המתנחלים ומדורבנות על ידיהם"
(ניב גורדון מלמד פוליטיקה באוניברסיטת בן-גוריון)