מחנה עבודה התנדבותי בכפר הלא-מוכר
דאר אל חאנון
16-18/8/2001

במוצ"ש, ה-18.8.2001, הסתיים מחנה העבודה של תעאיוש בכפר הלא-מוכר דאר אל חאנון בואדי עארה. 3 ימים מופלאים (16-18.8.2001) עבדנו ביחד, ערבים ויהודים, בסלילת 100 מטרים של כביש גישה לכפר שהיו קודם לכן דרך עפר, וכן כיכר במרכז הכפר. פינינו שרידים של שלושה בתים שנהרסו מאז 1997 והקמנו מגרש משחקים לילדים. כולנו התרגשנו מאוד למראה הכביש והמגרש שמיד בתום עבודת הסלילה התמלאו בילדים שרכבו על אופניים וסקייטבורדים ושיחקו במתקני מגרש המשחקים ובארגז החול.

המחנה אורגן על ידי "תעאיוש – שותפות ערבית-יהודית" ותושבי דאר אל חאנון. הוא התאפשר בזכות התרומות הרבות שקיבלנו, הן כספיות והן בהשאלת מכונות וכלי-עבודה, ותרומת חומרים, מזון וכמובן – עבודת מתנדבים. בין התורמים מועצות מקומיות, עסקים ואנשים פרטיים, ערבים ויהודים מאזורים שונים. להיות שם ולראות את המתרחש – זו הייתה תחושה נפלאה: כ-500 מתנדבים, יהודים וערבים, מקומיים ואורחים, נשים וגברים, קשישים וצעירים – כולם עבדו ביחד ברוח נהדרת להגשים מה שנדמה היה כתוכנית שאפתנית למדי. אנחנו מאמינים שרק בעבודה משותפת נוכל לפרק את המחסומים המפרידים יהודים וערבים בארץ, למען עתיד של שותפות ושוויון.

מטרת המחנה הייתה לתמוך בתושבי דאר אל חאנון ולבטא הזדהות עם מאבקם לחיות על אדמתם כאזרחים שווי-זכויות. בישראל קיימות 100 קהילות בקירוב שאינן זוכות להכרת רשויות המדינה: דאר אל חאנון הוא "הכפר הלא-מוכר" היחיד באזור "המשולש", כחצי הדרך בין תל אביב וחיפה, בו מרכזת תעאיוש את פעילותה מאז אוקטובר 2000. המחנה היה דרך לתמוך בעניינם של הכפרים הלא-מוכרים – דוגמה חמורה אחת מני רבות של האפליה שהיא מנת-חלקם של אזרחי ישראל הפלסטינים.

דאר אל חאנון שהוקם ב-1925 הוא כפר קטן סמוך לערערה, כפר קרע וברטעה, בוואדי עארה. אחרי מאמצים ממושכים שעשו רשויות המדינה לבלום את התפתחות הכפר נותרו בו כיום רק 12 משפחות. יפי הנוף במקום עומד בסתירה חריפה לתנאי-המחייה מהם סובלים תושביו: ב-1965, כשהחל הטיפול הממשלתי באדמות, דאר אל חאנון ושטחו נועדו כ"אדמה חקלאית" והכפר הפך ל"לא-מוכר", כלומר לא מיועד לבינוי ותכנון. כל המבנים בו הפכו בדיעבד ללא-חוקיים. פירוש הדבר שתושבי דאר אל חאנון מנועים עתה לא רק מכל הרחבה של בתיהם או של הכפר ככלל, אלא גם משירותים בסיסיים כגון כבישים, חשמל, מים וביוב, כמו גם שירותי בריאות וחינוך. הם נאלצים לעשות שימוש בתחליפים יקרים (גנרטור סולארי שלא מספיק אפילו למקררים ביתיים), או להיעזר בשירותי הכפרים השכנים (מים וחינוך בערערה, שירותי בריאות בכפר קרע).

בשלילת השירותים הבסיסיים ביותר להם זכאים תושבי דאר אל חאנון ושאר הכפרים הלא-מוכרים, הרשויות מנסות ללחוץ על התושבים לעזוב את בתיהם ואדמותיהם או למכור אותם למדינה. כך תיעלם עוד קהילה ערבית והאזור יהיה "יהודי יותר". בנסיבות אלה, משקיעים פרטיים באזור גם לא יחמיצו את ההזדמנות להרוויח. במרוצת השנים, רבים מתושבי המקום אכן התייאשו ועזבו את בתיהם. רובם חיים בכפרים הסמוכים ומתכוונים לשוב לדאר אל חאנון. ברגע שבית ננטש הוא נהרס. שרידי כמה בתים הרוסים עדיין נראים בדאר אל חאנון ומעידים על עתיד מאיים אותו אנו מקווים למנוע. המשפחות שנותרו במקום נחושות בהחלטתן להיאבק למען חייהן על אדמתן ולקבל את שירותי היסוד להם זכאי כל אזרח בחברה דמוקרטית.

העבודה החלה בבוקר יום חמישי. יישור השטח והכנתו לסלילה נעשו מראש. המשטרה הגיעה השכם בבוקר ומיד אחריה, נציגי הוועדה האזורית לתכנון ובינוי, כשבידיהם צו לעצירת העבודה. הבהרנו שאנו נחושים בהחלטתנו להמשיך בה, שכן צווים כאלה נשלחים באופן כמעט אוטומטי כדי למנוע פיתוח פרויקטים בכפרים ערביים. הסתבר שהצו לא היה מדויק ולא מחייב. אחרי מו"מ ממושך, עזבה המשטרה את המקום והעבודה נמשכה. היה ברור שללא נוכחות קבוצה ערבית-יהודית העומדת נחושה בצד תושבי המקום, עלולים היו הדברים להתגלגל אחרת לגמרי. אבל מתנדבים עדיין סבלו מהתנכלות סיורי המשטרה בדרכם לדאר אל חאנון, והוסרו שלטי הדרך המאולתרים שכיוונו תנועה לכפר.

בזמן העבודה על הכביש, מתנדבים אחרים ניקו שטחים משני צדדיו כדי להכשיר מקום למגרש משחקים, ודחפור סילק את שרידי הבית ההרוס במקום. ביום שישי ובשבת נמשכה העבודה במגרש המשחקים, ובשבת אחה"צ גם הוא היה למציאות. שתי נדנדות, ארגז חול, ושלושה מתקני טיפוס נוספים מברזל הוקפו בשורות צמיגים ססגוניים.

בנוסף לעבודה נערכו במקום גם הופעות מגוונות: נגנים וזמרים (אמל מורקוס, מוחמד כבהא, אמיר זוסקוביץ'), שחקנים (סלווה נקארה, איהאב זחאלקה), משוררים (חוסני שחאדה, מוסליח טבעוני, עדי שורק), ראפרים (תאמר וסוהל נפאר) ואנסמבל הג'ז הגדה השמאלית (שגם הפעילו את הילדים בארוע מוזיקלי) – הכול התנדבו לבוא ולהפוך מבצע זה לפסטיבל בזעיר-אנפין. רוב ההופעות התקיימו בשעות הערב, בתום העבודה, ומשכו קהל גדול מישובי הסביבה.

אנו יכולים להביט אחורה על המבצע השאפתני ביותר של השנה. אולי לא מסוכן כשיירות ההזדהות לכפרים פלסטיניים מכותרים בשטחים הכבושים, אבל לא פחות חשוב במונחים של השאיפה לטווח ארוך לכרות ברית שורשים עממית אמיתית של אזרחי ישראל ערבים ויהודים לשוויון זכויות מלא. אך מאבקם של תושבי דאר אל חאנון עוד לא תם: הכביש ומגרש המשחקים אינם בטוחים כל עוד נותר הכפר לא-מוכר. אנו מקווים שלא ניאלץ לשוב לכפר כדי להגן על מה שבנינו עם תושבי דאר אל חאנון. אבל אנו נשארים מחויבים למאבקם. אנו מקווים שנושא זה יהפוך לעניינם האישי של רבים במדינה המאמינים בעקרונות תעאיוש, בעתיד משותף של שווים.

קישורים למאמרים בעברית:

"תנועת שלום הפרה צו וסללה כביש ליישוב לא-מוכר בוואדי ערה"
(הארץ, 17/8/2001)
"נגמרו ימי ה"דוקי"
(הארץ, 23/8/2001)
"חופשה בכפר"
(מעריב, 24/8/2001)
"בדרך אל הכפר"
(אינדימדיה, 23/10/2001)
1 , 2 , 3

ביום רביעי, 10.10.2001, תעאיוש הפגינה מחוץ לבית המשפט בחיפה שבו נערך אותה שעה דיון בצו הריסת הכביש מטעם המדינה.

דיווח בעברית על הפעולה ותוצאות הדיון בבית המשפט
התפרסם באינדימדיה ב12.10.2001.

עדכון מה3- בדצמבר על החלטת בית המשפט בחיפה
ופעילות בעתיד להלן.

דיווח ממשפט דאר אל-חנון
14 ביולי 2003

קישור לאתר של "אגודת הארבעים"

פינת האבסורד לחדי העין

(לחצו כאן לכתבה במוסף נדל"ן של "הארץ" (21/10/2001
.המספרת שמע"צ תשקיע 180 מיליון שקל בשיפור תשתיות הכבישים ב-2002
.תמונת הארכיון שצורפה לכתבה מסייעת למתקשים בהבנת תהליכי שיפור התשתיות בישראל

לחצו כאן לגרסה הבלתי מצונזרת של מכתב למערכת "הארץ" מאת דפנה הירש בעניין