Saturday, January 21 2012 ניסיון זריעה ליד אביגיל ופתיחת חסימות ליד צומת סוסיא

בסיומו של שבוע אינטנסיבי ועמוס במיוחד, יצאנו פעילי/ות תעאיוש לדרום הר חברון. במהלך השבוע נעשתה עבודה רבה ועיקשת בשיתוף של הצוות המשפטי של “רבנים לזכויות אדם”  בטיפול בחסימות שביצעו כוחות הכיבוש ביום רביעי האחרון ה-18.01.12. הטיפול נשא פרי, הצבא הסיר את חלק מהחסימות. ניתן לקרוא על כך ב walla ו ב ynet .

בבוקר, ניסינו להגיע לחלקה ליד אביגיל הנמצאת צפונית מזרחית למאחז אביגיל. הגענו מצוידים במפות ובמכתבים שהם חלק מפסיקת בג”ץ משנת 2005 בנוגע לאותן חלקות אדמה ממש. בעלי האדמה בקשו לזרוע זרעי שקדים. החלנו לחפור ולזרוע ותוך דקות הגיע קצין צבא, “הפסיקו מייד את העבודה ועמדו בצד” הוא פסק ! הצגת מפות והקראת מכתבים ששלח אתו צבא ששלח אותו לא עזרה, “חכו לקצין מת”ק, הוא יקבע”. ואכן אחרי מספר דקות הגיע נאביל טאפש, קצין המנהל המופקד על האיזור. אותם מסמכים שהצגנו מצויים בידיו והוצגו בבית המשפט ע”י נציגי המדינה אך הדבר לא עשה עליו רושם כמנהגו הוא “מנפנף” את בעלי האדמה הפלסטינים “הגיעו למשרדי…”. הוא אף טען שאינו יודע מה מקור המסמכים שהצגנו ואמר שיתכן והם מזויפים.

עזבנו והצטרפנו לקבוצה אחרת שעבדה ביחד עם התושבים הפלסטינים על פתיחת החסימות באיזור גאוואוויס ושאב אל בוטום, הסמוכות לצומת סוסיא. נדרשה עבודה ושיפוץ כדי שהמעבר יהיה קל יותר. כאשר ניסינו לפתוח חסימה נוספת, הזדעק לו אחד קצין האג”מ וקבע שאסור לפתוח אותה. אותו קצין היה להוט לעצור פעילים. הוא וחבריו הפעילו לחץ על השוטרים שהגיעו למקום ולבסוף שני פעילים נעצרו. הם נלקחו לחקירה באשמת “פגיעה ברכוש צבאי (תלולית אדמה שגם היא כמובן אדמה פלסטינית פרטית)” הם שוחררו לקראת ערב.

משם המשיכו בצעידה לכיוון טוואנה. במהלך הביקור בא-טוואנה בסביבות השעה אחת ורבע בצהרי השבת קיבלנו טלפון, שוב הגיע הדחפור הצה”לי לבצע חסימות, כן, בשבת !

מייד יצאנו לבדוק ולתעד. היה זה אותו דחפור ואותו נהג שהתהפכו ביום רביעי ואותה פעולה חסרת טעם של חסימת דרכי גישה ודרכים חקלאיות. הקצין שפקד על העבודה היה אלים תוקפני וניסה למנוע את צילום הארוע. לאחר עבודה של כחצי שעה ונזק רב שנגרם לאדמות חקלאיות מעובדות עזב הדחפור.

בדרך חזרה דרך מחסום צבאי באיזור דראת’,  נהג טרקטור מעוכב לבדיקה. עצרנו לוודא שלא יאונה לו רע.  עוד תחנה אחת, איסוף העצורים ששוחררו ואנו בדרכינו חזרה.