יום ראשון, 23 בדצמבר 2012 שבת חורפית של כלות, אלמנות והאשמת שווא בתקיפה של סגן מפקד חטיבת יהודה
התחזיות דיברו על שבת גשומה וסוערת במיוחד ב-22 בדצמבר, וחשבנו שהצאן לא ייצא למרעה, ואנחנו נתרכז בחריש ובניקוי הריסותיו של המסגד החדש בכפרון המערות אל-מופגרה לקראת עבודות הבנייה מחדש. עד שהגענו דרומה, השמיים כבר נראו בהירים מספיק, וכמה מאיתנו הצטרפו בכל זאת למרעה הצאן של חברים מאל מופגרה וגאואויס, סביב המאחז הבלתי חוקי הגדל והולך אביגיל. פעילים אחרים נסעו כבכל שבוע בתקופה האחרונה לאום-אל-עראיס, אותה חלקת אדמה מעברו השני של כפרון הפחונים גאואויס, למרגלות המאחז הבלתי חוקי הוותיק מצפה יאיר. האגדה המקומית מספרת שלחלקה זו היו באות כלות (עראיס) כדי לפגוש את חתניהן, ומכאן השם. פעילים נוספים נסעו ישירות לאדמות ואדי ג’חייש, ליד “חוות הר סיני”, מאחז בלתי חוקי נוסף שהוקם כהרחבה של ההתנחלות סוסיא, החוקית על פי ישראל וכמובן שלא על פי החוק הבינלאומי. חווה זו מנוהלת ביד רמה על ידי דליה, אלמנתו של יאיר הר-סיני המנוח, שנהרג על ידי תושב פלסטיני בעקבות סכסוכים על שטחי מרעה. למותר לציין שכל משפחתו המורחבת של אותו תושב נענשה בברוטליות ובאופן קולקטיבי על ידי רשויות הכיבוש, בסדרה של פשיטות אלימות ובהחרבת המערות בהן התגוררו, ושלילת האפשרות של בני המשפחה לשוב ולהתגורר בהן עד עצם היום הזה.
ובכן, אותה אלמנה ושלל בניה ובנותיה משתלטים בעקביות ובניגוד לחוק על שטחים נרחבים באזור לטובת חוותם המשגשגת. על החלקה המדוברת באזור ואדי ג’חייש השתלטו באמצעות חריש וגידור של השטח. למרות זאת נכנסנו, בעלי הקרקע החוקיים ופעילים לתוך השטח, ותוך זמן קצר זכינו לביקור שבת של עשרות מתנחלים מתוך המאחז, מי ברכב מי ברגל, חלקם רעולי פנים. המתנחלים קיללו, איימו ודחפו, וכעבור זמן קצר זכו לתגבורת בדמות כוחות הצבא הישראלי, שכמובן עזר להם לדחוף את בעלי הקרקע ואת הפעילים המלווים אותם אל מחוץ לאדמתם החוקית, בשלב ראשון מבלי להציג צו שטח צבאי סגור.
המתנחלים, כולל בנותיה הקטינות של האלמנה צעקו שוב ושוב “זה שלי! זו האדמה שלי!”
 
אחד מבעלי הקרקע המבוגרים נדחף על ידי מתנחל לתוך סלע, ונפצע בברכו. פעילים הגישו לו מים, בעוד אחת המתנחלות ניצבת מעליו וצועקת שוב ושוב “בן זונה”.
אמבולנס של הסהר האדום מיהר למקום ופינה את הפצוע לבית החולים. מיותר לציין שאף מתנחל לא עוכב. לעומת זאת, החליט הצבא לעצור שלושה מבעלי הקרקע בטענה שקרית לחלוטין שתקפו חיילים. בינתיים הצליחו החיילים להמציא צו לסגירת השטח, והפעילים החלו להסתלק מהחלקה. אחד הפעילים סומן, ולמרות שהתרחק יותר מפעילים אחרים, נעצר ונאזק באזיקי מתכת בטענה המדהימה שתקף את סמח”ט יהודה (!) על פי עדותו השקרית. המח”ט הבהיר שהמתנחלים יכולים להישאר בשטח, בניגוד לבעלי הקרקע ולפעילים. פעיל נוסף, שערער על חוקיות ההבהרה, נעצר אף הוא.
 
בינתיים לא רחוק משם, באום אל עראיס התרחש מהלך דומה, כאשר בעלי הקרקע החוקיים והפעילים שליוו אותם לא הספיקו אפילו להגיע לחלקה, שאליה פלשו באין מפריע אזרחים ישראלים תושבי המאחז הבלתי חוקי הסמוך מצפה יאיר. רבים מהחיילים העידו על עצמם כמצביעי מר”צ, מה שלא הפריע להם כלל להפנות את גבם למתנחלים מסיגי הגבול הפולשים לחלקה שאין חולק על כך שהיא נמצאת בבעלות פלסטינית, ולדחוף את בעלי הקרקע והפעילים המלווים אותם הרחק עד לכפרון הפחונים גאואויס. אחד המתנחלים האלימים ביותר שמע כנראה שבואדי ג’חייש המהומה גדולה יותר, רץ לשם בין הגבעות ובהגיעו דחף את בעלי הקרקע, את הפעילים ואת החיילים בסערת רוחו. כמה פעילים מיהרו אחריו לשם, כדי לעזור בתיעוד המתרחש.
 
אחרי פינוי הפצוע מואדי ג’חייש לבית החולים, נסעו כל הפעילים לעזרה בעבודות הניקוי בכפרון המערות אל מופגרה, מעברו השני של המאחז הבלתי חוקי אביגיל, לקראת בנייתו מחדש של המסגד החדש שנהרס מייד עם בנייתו. חלק מהפעילים הצטרפו למרעה הצאן בואדיות הסמוכים. קודם לכן גורש העדר מאזור שבו רעה בבעיטות של חיילים ישראלים רעולי פנים, אך הרועה, בנחישות אופיינית, לא נואש, אלא פנה בחיוך ובשקט אל חלקו האחורי של אביגיל, שם היו המתנחלים שקועים בתנומת השבת, עד שהצאן כמעט לחך את עמודי הבתים הנאים.
 
אז נסענו כולם חזרה לירושלים, וחלקנו המשיך לדיון הלילי שהתנהל בעניינם של הפעילים הישראלים שנעצרו. עורכי הדין לאה צמל ואנדרה רוזנטל עשו את עבודתם נאמנה כהרגלם. השופטת שרון לארי-בבלי דחתה את דרישת המשטרה להרחיק את הפעילים מגזרת חברון כולה לשלושה חודשים, הורתה לשחררם בלא תנאים והטילה ספק בחוקיותם של צווי השטח הצבאי הסגור. למחרת, הלך אבי אחד העצורים הפלסטינים להגיש תלונה במשטרה. מיד נעצר ונחקר בעצמו, כך שמספר העצורים עלה לארבעה. מסיבות השמורות עם משטרת קרית ארבע הוחלט לשחררם תמורת ערבות כספית. לאחר משא ומתן ארוך של עזרא ולאה צמל נאותה משטרת קרית ארבע להוריד את סכום הערבות לחמש מאות ש”ח לעצור, ובשעת ערב מאוחרת הם שוחררו.