יום שלישי, 27 בינואר 2015 מצפה יאיר מאת אירית פורטוגלי לאתר 3

יום שבת עשרים וארבעה בינואר 2015
מצפה יאיר:
יום חורף אביבי בדרום הר חברון. גבעות עגלגלות, טרשים זרועים בינות למשטחים ירוקים שנבטו בעקבות הגשמים האחרונים. התחדשות רעננה של המדבר, תחושה של שלום ושלווה בטבע.
הצטרפנו ארבעה ישראלים, למשפחה פלסטינית שמנתה כעשרים נשים, גברים וילדים. באנו להפגין נוכחות בשטחים החקלאיים השייכים למשפחה עוד מימי הטורקים. מצפה יאיר הוקם בשנת 1977 בסמוך לשטחים אלו.
בעודנו מתקרבים לשטח החקלאי, עצרו אותנו חיילים והציגו בפנינו מסמך חתום ע”י אלוף כי השטחים הכרזו כשטח צבאי עד חמש בערב ואסור לנו לעלות עליהם. לא היה בצו הצבאי כל חדש.
גבר צעיר מהמשפחה, נקרא לו א., תאר לנו בעברית רהוטה והרבה הומור, את תולדות המאבק שלו מול הרשויות הישראליות השונות שגזלו את אדמות המשפחה: אנשים מההתנחלות ‘מצפה יאיר’ לקחו את האדמות ובנו על חלקן חממות ואסרו עליו לעבד אותן. הוא פנה לבית משפט ואחרי דיונים רבים שארכו כנראה כמה שנים פסק בית המשפט לטובת המשפחה והורה לנתבעים להשיב את רוב השטחים למעט אלו שהוכרזו אדמות מדינה (אותם שטחים שלא שולמו עבורם מיסים לממשל הטורקי למשל בראש גבעה בו לא ניתן חרוש), לפנות את החממות ולהחזיר לתובעים הוצאות בית משפט. אחרי זמן פורקו כמה מהחממות, האחרות נותרו על תילן עד היום. א. החל לחרוש את אדמתו, חרש חלקה אחת קטנה והורו לו לעצור. שטח צבאי סגור בצו אלוף.
המשפחה באה להפגין נוכחות בשטח שהוא שלהם מקדמת דנא, ומתוקף צווי בתי המשפט. אולם תושבי מצפה יאיר בגיבוי הממשל הצבאי והצבא לא מסכימים. אי לכך עומדים זה מול זה עשרים בני משפחה גברים נשים וטף וארבעה אזרחים ישראלים שיבה בשערותיהם ומולם חמישה כלי רכב צבאיים וכעשרים חיילים וחיילות במדים חמושים בכלי נשק כיוצאים לקרב.
אחרי כמה שעות בהם שתינו קפה מר ותה מתוק, הנשים יושבות בקבוצה אחת הגברים בקבוצה נפרדת והילדים מתרוצצים בינהן, קמה המשפחה והחלה לחזור ואנחנו איתם. המכוניות הצבאיות פנו אף הן והסתלקו למעט מכונית אחת. נדחסנו בשתי מכוניות ונסענו חזרה לכיוון הצומת. המכונית הצבאית נסעה בעקבותינו עם כארבעה חיילים. כשהגענו לצומת ירדנו ארבעתינו וחיכנו להסעה. המכונית הצבאית עמדה מעבר לכביש וחיכתה. האם שמרו עלינו, ספק גדול. אולי חיכו לראות אם נפר את השקט המידברי בהתקפה בוטה של כשפים וכוחות על. הם נסעו כמה דקות לפני שההסעה הגיעה.
מה לנו להיות שם, מה לנו להפריע להם לעבוד את אדמתם. מה יהיו פני המדינה שבניה במיטב שנותיהם עומדים במלא הדרם האלים מול האנשים האלו. לא שלום ולא שלווה.

לאתר 2