יום ראשון, 10 באפריל 2016 פעילות תעאיוש, שבת, 9.4.16

| צילום: אמיר ביטן |

שבת, ה-9 לאפריל 2016, פעילות שגרתית של תעאיוש בדרום הר חברון. קבוצות קטנות ליוו רועים באום אל ערייס, מוּר ושוויקה, ועמדו מול התפרעות מתנחלים שהפרו את קדושת השבת החביבה עליהם כדי לגרש עדרים. ההתעקשות על זכויות המרעה מול צבא ומשטרה עשו את שלהן, והעדרים ורועיהם שבו לרעות עד הצהריים ללא הפרעה נוספת.
קבוצה גדולה יותר עבדה בשיקום הריסות בכפר אום אל ח’יר, הצמוד להתנחלות כרמל, לאחר שבשבוע האחרון הגיעו שוב הבולדוזרים של המנהל האזרחי והרסו שישה בתים. בסוף היום הוביל אותנו עיד לסיור בין ההריסות ותיאר בשקט, בכאב, את המון החיילים שהקיפו את הכפר בשרשרת וברובים שלופים, את התכיפות הגוברת של מבצעי ההרס, ואת הזעם האלים שבו בוצעו ההריסות האחרונות. שום דבר לא שמיש עוד, אמר עיד כשהצביע על יריעות הפח המעוכות והגומי הקרוע – עוד סבב של תרומות ארגוני סיוע זרים שירד לטמיון. הבתים שלנו, אמר, אין בהם לא מטבח ולא אמבטיה ולא הפרדה לחדרים, הם חדר אחד בסיסי שמשמש לכל צרכינו, לא מפני שלא היינו רוצים לבנות בית נורמלי אלא מפני שלמדנו להסתפק בזה בין הריסה להריסה, כי זו האדמה שלנו ולא נעזוב אותה. אז הצביע על הווילות המוקפות ירק מעבר לגדר, בהתנחלות כרמל. הרי בעלי הווילות בכרמל, אמר, לא היו מחזיקים אפילו את הכלבים שלהם בפחונים האלה שאנחנו גרים בהם, ואנחנו בסך הכול רוצים שיניחו לנו להמשיך לחיות, אפילו בתנאים הגרועים האלה, אבל בשקט.